מי מפחד ממשיח צדקנו?

מסורת יהודית קדומה מספרת שביום שחרב המקדש נולד המשיח, כמובא בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ד): "מעשה היה ביהודי אחד שהיה חורש. געתה פרתו לפניו, עבר עליו ערבי אחד ושמע קולה. אמר לו: 'יהודי, יהודי, התר פרתך והתר מחרשתך מפני שחרב בית המקדש!'. געתה הפרה שנית, אמר לו הערבי: 'יהודי, יהודי, קשור פרתך וקשור מחרשתך מפני שנולד מלך המשיח!"'. מסורת זו מלמדת אותנו שהאופציה לגאולה נוצרה מיד עם החורבן. אם כך נשאלת השאלה: אם כבר לפני כאלפים שנה נולד המשיח מדוע אין אנו זוכים להתגלותו?

בשאלה זו נתחבט גם רבי יהושע בן לוי כמו שמסופר במסכת סנהדרין (צח א): "רבי יהושע בן לוי מצאו לאליהו שהיה עומד בפתח מערת רשב"י, שאלו ריב"ל לאליהו: 'אימתי יבוא המשיח?' אמר לו אליהו: 'לך אצלו ושאל אותו'. אמר לו ריב"ל: 'היכן הוא נמצא?' אמר לו: 'בפתח העיר יושב בין עניים סובלי חלאים, כולם מתירים כל פצעיהם כאחד ואח"כ חוזרים וחובשים את כולם, והמשיח מתיר אחד ומיד חובשו וכך שני ושלישי עד הסוף, וכל כך למה? מפני שאומר אולי תוך כדי חבישת הפצעים אתבקש לגאול את ישראל ולא אתעכב'. הלך ריב"ל לשם ומצאו למשיח ואמר לו: 'שלום עליך רבי ומורי!' השיב לו: 'שלום עליך בן לוי!' שאלו ריב"ל: 'אימתי יבוא אדוני?' השיב לו: 'היום!' (המתין ריב"ל עד למחרת ומשיח לא בא), בא ריב"ל לאליהו ואמר לו: 'שיקר לי המשיח, שאמר לי היום אני בא, ולא בא'. אמר לו אליהו: 'כך אמר לך המשיח: "היום – אם בקולו תשמעו"' (תהלים צה ז).

כנראה התשובה הזו הטרידה את רבי יהושע בן לוי, שהרי אם הגאולה תלויה רק בתשובתם של ישראל, ורק אם ישמעו ישראל בקול ה' יבוא המשיח, כי אז הרי באופן תיאורטי, עלול להיות מצב שלעולם לא יבוא משיח, מפני שהחזרה בתשובה תלויה בבחירה החופשית שעליה נאמר (ברכות לג ב): "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" ויכולים ישראל, חלילה, שלא לעשות תשובה לעולם, ומפני זה משיח לא יוכל להתגלות.

במצוקתו זו הלך ריב"ל לבקש תשובה בכתבי הקודש, ואז נתקל בספר ישעיה (ס ב) בפסוק: "אני ה' בעתה אחישנה", פסוק שנראה על פניו כסותר את עצמו, שהרי "בעתה" הוא בזמנה ו"אחישנה" הוא קודם זמנה. מכאן הבין ריב"ל שישנם שני תהליכי גאולה: "זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה". ובהמשך מצא רבי יהושע בן לוי סתירה נוספת בשני כתובים אחרים ושאל: "כתיב (דניאל ז יג) 'וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתא' (פרש"י: "ענני שמיא" – במהירות) וכתיב (זכריה ט ט): 'עני ורוכב על החמור' (פרש"י: כעני הבא על חמור בעצלות)?" וגם כאן התשובה: "זכו – עם ענני שמיא" – במהירות. "לא זכו – עני ורוכב על החמור" – בעצלות. מפסוקים אלו הבין ריב"ל  שגם אם גאולתם של ישראל עד היום מתעכבת מפני שהיא תלויה בתשובה, קיימת אפשרות נוספת והיא שהקב"ה מלכתחילה קבע זמן קצוב לגלות, וכשיגיע הזמן הזה תסתיים הגלות והקב"ה יגאל את ישראל גם אם לא יהיו ראויים לכך.

זאת מוצאים אנו גם בדברי רשב"י במדרש (תנחומא בחקתי ג) האומר: "בין עושין ישראל תשובה ובין אין עושין תשובה, כיון שהגיע הקץ מיד נגאלין, שנאמר: 'אני ה' בעתה אחישנה'". והרמח"ל (בספרו "דעת תבונות") כתב: "אפילו אם לא יהיה זכות בישראל כשיגיע עת מועד הנה על כל פנים יושיענו ודאי" ורבי חיים בן עטר בספרו "אור החיים" כתב: "כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו".

האמונה בביאת המשיח היא אחת משלש עשרה עיקרי היהדות, ואין בינה לבין "המשיחיסטים" מימין ומשמאל כל דמיון. כי מה ההבדל בין "משיחיסט" ל"מאמין בביאת המשיח"? "משיחיסט" הוא אדם או קבוצה המנסים לדחוק את הקץ ולכפות את "אחרית הימים" על המציאות, אם בקמפיין של "משיח עכשיו" או בסיסמת שוא של "שלום עכשיו", כשהאחרונים עושים זאת תוך סיכון בטחונו של עם ישראל, כמו הסכמי אוסלו, חורבנו של גוש קטיף או מחשבות על ויתורים נוספים. לא זו ולא זו היא האמונה היהודית במשיח. עם ישראל לדורותיו יודע שבואו של המשיח תלוי, בהתנהגות שלנו, בהגשמה יום יומית, לקיים במסירות ובעקשנות את החובות המוטלות עלינו בקיום התורה, בבניין הארץ ובקיבוץ גלויות, לדבוק בצדקת הדרך ולהאמין ש"אף על פי שיתמהמה, עם כל זה, אחכה לו בכל יום שיבוא".

(תזריע מצורע תשפ"א)