פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)
המתבונן בהיקף העצום של הספרות התורנית, לסוגיה וגווניה, שיוצאת לאור בימינו, אינו יכול אלא לעמוד נפעם לנוכח העושר הרב. ריבואות ריבואות של חיבורים, חדשים אף ישנים, פשט ודרש, רמז וסוד, מלמדים שאכן "שבעים פנים לתורה", ובכל יום עשויים דברי תורה להיות "כחדשים בעינינו". דומה היה שהכל כבר נאמר ונכתב, ובכל זאת מתוך הספרים עולים חידושים, בתוכן ובסגנון, המחיים את לב הלומד ומרווים את צמאונו.
בעידן המודרני, יכול אדם בלחיצת כפתור אחת להגיע לרבבות ספרים ומקורות שבדורות עברו יכלו רק לחלום עליהם. אכן, לא אחת העושר הגדול של דברי התורה שמור לנו לרעה. הכמות באה לא אחת על חשבון האיכות, וריבוי המקורות מוביל לשטחיות במקום העמקה.
ועדיין, בינות למאות ואלפי הספרים, בולט קולם הייחודי של ספרים שניצבים מעל כולם, במקוריותם, בתוכנם ובחידושם. אחד המיוחדים שבהם, שראה השבוע אור (בהוצאה לאור של אוניברסיטת בר אילן, שהיה גם ל"זוכה פרס הנשיא"), הוא חיבורו של פרופ' אברהם גרוסמן על "רש"י ו"הפולמוס היהודי-הנוצרי".
פרופ' גרוסמן, חתן פרס ישראל וחבר האקדמיה הלאומית למדעים, כבר קנה לו שם בהיכל התהילה של מדעי היהדות. מחקריו על חכמי אשכנז וחכמי צרפת הראשונים, ניצבים בכותל המזרח של מחקר תולדות ישראל וחכמיו. מוספים עליהם חיבוריו על רש"י ועל מעמד האישה בימי הביניים, ושאר מחקרים שכל אחד מהם קובע ברכה לעצמו. כקודמיו, גם החיבור הנוכחי, כקודמיו, הוא פרי עמל ושקידה של שנים רבות. בשונה מרוב הלומדים, שפירושי רש"י – למקרא ולתלמוד – הם לחם חוקם, פרופ' גרוסמן אינו נותן דעתו רק לתורה הגלויה, הנדפסת, אלא מעיין ובעומק בזו הסמויה דרך כלל מן העין, בכתבי היד של אותם חיבורים. שם, בינות לאותיות הקטנטנות, מצויים לא אחת אוצרות שלא יסולאו בפז. פירושים והערות שמשקפים את החיבור המקורי, קודם שנגעה בו יד הצנזור או סתם רשלנות והשמטה של מעתיקים או מדפיסים.
אם בדיקת נוסחם של כתבי היד חשובה לכל חיבור, חשובה היא שבעתיים לעניין נושאו של הספר: הפולמוס היהודי-נוצרי. החיבור החדש מלמדנו, שלצד היותו "פרשנדתא", הפרשן האולטימטיבי של המקרא והתלמוד, חכם הלכה ומנהיג לקהילתו, עסק רש"י – ובאופן שיטתי ואינטנסיבי – גם בפולמוס עם הנצרות, בבקשו להגן על קודשי ישראל ואמונתו מפני מתקיפיו הנוצרים. לצד הוויכוח והמחלוקת הרעיונית והתיאולוגית העמוקה, הייתה לפעולה נרחבת זו של רש"י גם השלכה מעשית, במאבק להניא את היהודים בני תקופתו מללכת שבי אחר קסמי הנצרות ולהמיר את דתם.
ניתוחו המעמיק והשיטתי של גרוסמן מלמד שלאורך כל יצירתו הענפה של רש"י בפרשנות המקרא, זרע רש"י עשרות רבות של פירושים שלמרות אופים ה'תמים' למראה עין, לא היו אלא לְבֵנִים נוספות בבניין הגדול של מלחמתו העיקשת נגד הנצרות ואמונותיה. לצד דברי הפולמוס הגלויים, מצויות בכתבי היד הערות שחושפות את עוצמת הפולמוס שסמוי מן העין, פעמים רבות נמצא – כנהר שוטף – מתחת לפני הקרקע.
לצד תוכנו, ייחודו של החיבור הוא בהתחקות השיטתית והמעמיקה אחר הֵדֵי הפולמוס. גרוסמן פוסע אט אט, עקב בצד אגודל, בנתיבות כל אחד מפירושיו של רש"י המשוקעים בכתבי היד, מקלף מעליהם את השכבה החיצונית וחושף את מגמתם. אין צריך לומר שהדיוק המדעי ומלאכת המחקר הקפדנית מלווים אותו כל העת. מצד אחד, הוא חושף בפנינו הלומדים את תורת הח"ן-חכמת הנסתר, הסמויה מן העין, ומסב את שימת לבנו לניצני הפולמוס הבוקעים ועולים מבין השורות. מצד שני, ובה בעת, כחוקר מובהק, זהיר וקפדן, אוחז הוא בידיו את מידת הביקורת, שמונעת ממנו, כראוי וכנכון, לראות כל צל פולמוס כפולמוס.
אין צריך לומר, שלצד היכרות מעמיקה עם כתבי היד השונים, המפוזרים בבתי עקד ספרים בארבע קצוות תבל, צריך החוקר לעמוד על טיב נוסחו של כל אחד מהם. דרושה גם מיומנות רבה בקריאה נכונה של כתב היד, שלא אחת נכתב באותיות פטיט זעירות.
לו היינו שואלים את רבבי רבבות ישראל, לומדי פירושיו של רש"י, מהן התכונות המאפיינות אותו, מתי מעט מהם, אם בכלל, היו מצביעים על היותו דמות מרכזית בפולמוס היהודי נוצרי. גדולתו של חוקר כפרופ' גרוסמן היא, שיודע הוא להאיר ולהנהיר לא רק את הידוע והמובן מאליו, את הנמצא מתחת לפנס, אלא לחשוף צפונות ולגלות את המאפיינים הנסתרים, הסמויים מן העין.
מבין השורות, במיוחד בפרק שמוקדש כולו לרתיעתו של רש"י מקרבה אל הנוכרים, בוקעות לא אחת אמירות קשות כלפי ה'אחר', בעיקר הנוצרי אך לא רק הוא. אמירות, שבוודאי אינן עומדות בכללי התקינות הפוליטית דהאידנא, או עולות בקנה אחד עם דמות דיוקנו השכיחה של רש"י, כחכם עדין, ענו ורב חסד. עדויות אלה בולטות עוד יותר על רקע העדויות ההיסטוריות המהימנות על קשרי המסחר והידידות שקיים רש"י עם שכניו הלא יהודים. הצבתן בהקשרן ההיסטורי הנכון, במקום ובזמן, עשויה להסביר כיצד יצאו מידיו, ולהוסיף פרק חשוב נוסף בתולדות היחסים שבין ישראל לעמים.
(במדבר תשפ"א)
