המכונית היהודית

לעם היהודי יש קילומטראז' של 4,000 שנה מאז אברהם אבינו. אין עוד עם עם קילומטראז' כזה.

מאז התחלנו את המסע ההיסטורי שלנו כעם- היינו בכל 'הסרטים' האפשריים. אין אירוע שלא חווינו. אין התרחשות שלא היינו חלק ממנה.

ידענו ימי שלום וידענו ימי מלחמה, ידענו רגעי שיא וידענו רגעי שפל, ידענו נצחונות וידענו הפסדים, פיזזנו בבית המקדש וקוננו על חורבנו, היינו אדונים גאים וריבונים בארצנו והיינו עבדים נרצעים בגלות.

ידענו פרסי נובל וידענו אנטישמיות, ידענו תור זהב וידענו אינקוויזיציה וגירושים, ידענו שואה וידענו תקומה.

והמכונית שלנו ממשיכה במסע. פעמים מקרטעת, פעמים דוהרת, פעמים חוטפת אבנים ובקבוקי תבערה, ופעמים חוצה ועוברת  נופים נהדרים, פעם כך ופעם כך, אבל תמיד היא בתנועה, צוברת קילומטראז', ובניגוד למכוניות עם קילומטראז' גבוה- המכונית שלנו רק משתבחת והולכת.

כל כך הרבה פעמים לאורך ההיסטוריה אמרו עליה שהיא גמורה, שהמנוע גמור, שהצמיגים שחוקים, שהיא כבר לא מודרנית, שהיא סיימה את תפקידה, וכן הלאה דיבורים על זה הדרך, והנה, למרות הכל בשעה שמרצדסים מפוארים כבר מזמן ירדו מהכביש ההיסטורי, המכונית היהודית שלנו ממשיכה, לפעמים חבוטה ומקרטעת, לפעמים דוהרת ברון ובשמחה- אבל תמיד בתנועה הביתה- לארץ ציון וירושלים, לפאתי מזרח קדימה.

בווייז של המכונית שלנו יש רק כתובת אחת שכל הדרכים מובילות אליה- הביתה.

למכונית שלנו יש כוח, כי לנוסעים ולנהגים המתחלפים בכל דור יש כוח, ולהט, ואמונה בצדקת הדרך. כי לנהגים יש חזון, וכי בין הנוסעים השונים לדורותיהם יש ערבות הדדית. מה שאנחנו בני העם היהודי עם הקילומטראז' הגדול שלנו כבר מזמן שכחנו, העולם עוד לא התחיל ללמוד.

שעות וימים קשים עוברים על כולנו. חשוב לזכור בהם, ולהזכיר לעצמנו- יש לנו כוח. יש במכונית מספיק דלק. ב"ה נעבור גם את התקופה הזאת, שלאחריה נידרש כולנו לחשבון נפש והרהורים, ואולי אף נצטרך במובנים מסוימים אישיים ולאומיים לחשב מסלול מחדש.

ב"ה עם כל הקושי- נעבור כולנו יחד גם את הימים הללו. נשנן לעצמנו שאנחנו חזקים נפשית, פיזית, צבאית, ערכית ומוסרית. נאמין בעצמנו ונשנן שוב ושוב ש'יש לנו את זה'.

המכונית היהודית עם הקילומטראז' הגבוה ביותר בעולם, עברה מסע ארוך מחרן לישראל, ומשם למצרים, ואחר כך לישראל, ומשם לבבל, ולספרד, ומשם לאירופה, ולקצווי תבל. חצתה ימים ומדברות, הרים וגאיות, ותמיד תמיד הווייז דאג להזכיר לה שטרם הגיעה ליעד- ירושלים.

זכינו וזכה דורנו שהמכונית כבר נוסעת 73 שנים ברחבי ארצנו היפה והאהובה. כבר לא בערבות פולין או במלאח במרוקו, כבר לא מושפלת במזרח או רדופת אש ושנאה במערב. עומדות היו גלגליה בשערייך ירושלים. כמו בריצת מרתון- הקילומטרים האחרונים הם הקשים ביותר. כבר רואים את קו הגמר, וזה הזמן למאמץ אחרון.

יש לנו כוח. יש בנו אמונה. ויש לנו את המכונית הכי חבוטה, והכי מקסימה, עם הכי הרבה קילומטראז' בעולם. עוד קצת מאמץ ונשיאה בעול וכניסה תחת האלונקה של כולנו, ועוד נזכה לשמוע את מה שלא שמעו אבותינו אלפי שנים- הגעת ליעד.

(נשא תשפ"א)