הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)האופוזיציה כנגד משה ואהרון הורכבה מכמה פלגים: "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם". אף שדתן ואבירם שייכים לשבט ראובן, הם הצטרפו למחלוקת על הכהונה.
חז"ל מזהים את דתן ואבירם כצמד הפועל בעקביות כנגד הקב"ה ומשה. הם הצטרפו גם למחלוקות שאינן נוגעות אליהם על מנת ללבות את האש. בשיאה של המחלוקת, מבקר אותם משה בכעס רב: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה" (שם, ט"ז, י"ב).
אולם, און בן פלת, שהצטרף לדתן ואבירם, נעלם ושמו אינו מוזכר בהמשך הפרשה. האם זו היעלמות מכוונת או שמא קיצר הכתוב? לשאלה זו התייחס הרמב"ן, וזו לשונו: "ויתכן שהיו דתן ואבירם נשיאי עדה חשובים מאון בן פלת, ואם היו הם מתרצים אליו היה און הולך אחר עצתם, על כן לא שלח אליו. והנה לא בא… ולא הושב שם, שכבר חזר בו בעצת אשתו שהצילתו".
משה קרא את המפה הפוליטית היטב. הוא הבין שאון בן פלת נגרר אחר דתן ואבירם, ולכן לא היה צורך לשלוח אליו הזמנה מיוחדת. אם דתן ואבירם ייענו בחיוב, סביר להניח שאון יצטרף.
הרמב"ן מביא גם את פרשנות חז"ל, שסברו שאון לא הצטרף למחלוקת בהתערבות אשתו. וכך מתארים חז"ל את השיחה שהתקיימה בין און לאשתו: "מה אכפת לך? אי משה רב, אתה תלמיד; אי קורח רב, אתה תלמיד. אמר לה: ומה אעשה? כבר נמניתי עמהם בעצה ונשבעתי אתם, ואיני יכול לפרוש! אמרה לו: אני אצילך" (פסיקתא זוטרתא במדבר פרשת קרח קיד ע"ב)
טענתה המרכזית של אשת און, הייתה ששום תועלת לא תצמח לבעלה ממחלוקת זו. לאחר שהבינה שקשה לשכנעו משום חוסר הנעימות שגילה ביחס לדתן ואבירם, היא השקתה אותו יין עד אשר נרדם, ועמדה בפתח ביתה פרועת ראש, כך שמי שהתקרב לבית כדי לקרוא לאון ופגש בה נבהל ונסוג לאחור.
אשת און העמידה את בעלה במקומו הראוי. היא קלטה שהצטרפותו למחלוקת היא מתוך שיגעון גדלות, שכביכול מובטחים לו משרה או רווח. היא שיקפה לו את המציאות האמיתית ואמרה לו: בין כך ובין כך תישאר תלמיד. און בן פלת טעה בהערכה העצמית כלפי עצמו.
כל אדם מכוון את צעדיו על פי ההערכה העצמית שהוא נותן לעצמו, שבדרך כלל מתגבשת על פי חוויות של הצלחות וכישלונות. ההערכה העצמית מבוססת על השוואה סובייקטיבית של הפער בין הציפיות למידת הגשמתן במהלך חייו. כאשר האדם סבור שאין פער גדול מדי בין יעדיו להישגיו, הערכתו העצמית תהיה יציבה ותוביל לאיזון רגשי.
נכון שתהיה לו לאדם הערכה עצמית תקינה, דהיינו שמידת ההערכה שאדם רוכש כלפי עצמו תאפשר לו ביטחון עצמי ותחושת יציבות. אולם, עלול אדם להיכשל בבחירת עבודה ומקצוע אם תהיה לו הערכה עצמית גבוהה מדי. אשתו של און זיהתה את הבעיה והעמידה את בעלה על מקומו. השיקוף לבן הזוג עלול לעורר מתחים, אבל אם בן הזוג יהיה עניו וקשוב, הוא יוכל להרוויח מכך ולהימנע ממבוכות מיותרות ביחס לעתידו המקצועי.
נחישותה של אשת און כלפי בעלה הצילה את עתידו. מחכמתה ניתן ללמוד גם על כוחה של עצה טובה במערכת הזוגית, גם אם מדובר בדברים שקשה לשומעם. מספרים על מו"ר הרב עמיטל זצ"ל, שהגיע אליו חתן והרב אמר לו: מגיע לך מזל טוב, מעכשיו תהיה מי שתכיר אותך כמו שאתה באמת – אשתך. טוב לאדם לקבל שיקוף מאשתו, כך יוכל להעריך את עצמו נכון יותר.
