הרמב"ם כותב את מצוות כתיבת ספר תורה "ועתה כתבו לכם את השירה זאת" בהלכות ספר תורה ולא בהלכות תלמוד תורה. מכאן שמשמעות המצווה לדעתו איננה חלק ממצוות תלמוד תורה ולא נועדה לכך שאדם ילמד תורה. ממילא, יש ערך בכתיבת ספר תורה גם מבלי שנלמד בו ומצווה זו רלוונטית לכל אדם אף היום. אך מהי משמעות המצווה?
מן ההקשר של הלכות ספר תורה, ומיקומן בספר אהבה, נראה שהרמב"ם הבין שעצם פעולת כתיבת ספר תורה גורמת לאדם לחזק את הקשר שלו עם א-לוהים ותורתו. בדומה לתפילין ולמזוזה, שהן המלאכים אשר מסובבים את האדם "ומצילין אותו מלחטוא" (הלכות מזוזה ו, יג), כך גם פעולת כתיבת ספר תורה מחברת את האדם אל א-לוהים וקושרת אותו לדרך האמת. לא מדובר כאן בעניין אינטלקטואלי. הכותב את ספר התורה לא בהכרח יודע או מבין מה כתוב בו. פעולת הכתיבה היא העומדת במוקד המצווה.
יתירה מכך, בכתיבת ספר התורה האדם בעצם ממלא את תפקידו של משה, שהיה אף הוא במדרגת סופר הכותב את ספר התורה (ראו הקדמת הרמב"ם לפרק חלק, היסוד השמיני). בכך האדם קושר עצמו ישירות למתן תורה, ומגיע למדרגה בה התורה כאילו ניתנה לו ישירות. וכפי שכותב הרמב"ם בספר המצוות (עשין יז):
"שיהיה כל איש ממנו כותב ספר תורה לעצמו. ואם כתבו בידו מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, ואם אי אפשר לו לכותבו צריך שיקנהו או ישכור מי יכתבהו לו".
אילו היתה תכלית כתיבת ספר התורה הלימוד בו, לא היה זה משנה אם האדם כותב לעצמו או שאחרים כותבים לו. אבל הרמב"ם כותב שעיקר המצווה שיהיה אדם כותב ספר לעצמו, ורק בדיעבד, אם אינו יכול, אחרים כותבים לו. מכאן מוכח הדגש על פעולת הכתיבה, שהיא גורמת לאדם להיחשב "כאילו קבלה מהר סיני". פעולת הכתיבה קושרת את האדם ישירות להר סיני ומחברת אותו אל מקור התורה. בכתיבת התורה, האדם הוא כמו משה שכותב את התורה בסיני.
פרשנות זו למצווה מציגה בפנינו את החשיבות שראתה התורה בכל יחיד בעם ישראל. הגם שתורה שבכתב ניתנה משמים, על ידי נביא שאין אדם אחר יכול להשיג מדרגתו, והיא האובייקט המקודש ביותר במסורת היהודית, עדיין אותה תורה מצווה שלכל יחיד בעם ישראל יהיה קשר בלתי אמצעי אליה, עד שאפילו "אם הניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו" (הלכות ספר תורה ז, א). התורה בכתב, העליונה והמקודשת, שייכת לכל אדם. אין היא נחלתם של חכמים וכהנים מורמים מעם, אלא דבר שכל אדם מצווה לכתוב לעצמו.
ממילא ברור מדוע לדעת הרמב"ם מצווה זו חלה בכל עת, אפילו בזמן שאנו לומדים תורה מחומשים ומגמרות. גישתו, השמה דגש על פעולת הכתיבה, מזמינה כל אדם ללמוד כיצד לכתוב את אותיות הסת"ם, את דיני הכתיבה, ולכתוב לעצמו ספר תורה. לא בשמים היא.
(חוקת תשפ"א)