איך שומרים על התמימות?

סיפורו של רבי נחמן מברסלב, "מעשה מחכם ותם", זוכה לפופולריות גבוהה בזמננו, ובצדק. אם בעבר היתה החוכמה יקרת המציאות ורק מעטים זכו לה, הרי שכיום "כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה". מהפכת הידע גרמה לכך שלכל ילד יש גישה לידיעות העולות מאות מונים על אלה של גדולי המלומדים בעבר. אולם בד בבד התברר שהידע הזה לא בהכרח מביא אתו אושר וסיפוק, ואדרבה, הוא בא על חשבון דברים אחרים – כמו התמימות. ילדים היום מאבדים את תמימותם בגיל צעיר, ובמקומה נכנסים ציניות, ספקנות, מרירות ובלבול. המאבק בין החכם והתם מתממש בימינו ביתר שאת.

אפשר לומר שאחת הנקודות המרכזיות במאבק זה היא היכולת לקבל את המובן מאליו. התמימות מתבטאת ביכולת לקבל את הדברים כפי שהם, מתוך אמון ברגשות הטבעיים ובאינטואיציות הבריאות שלנו. התם מקבל את העולם כפי שהוא, מבלי לדרוש ולחקור למה הוא ככה ומה הסיבות לכל דבר, והוא נותן אמון במסורת, במוסר ובערכים שהנחילו לו אבותיו והחברה. בהנחה שהוא אכן גדל בחברה מוסרית ולא מושחתת, הוא יגדל להיות אדם ישר, הגון ופשוט, שיודע לזהות את הטוב ולהתרחק מהרע בלי התחכמויות והתלבטויות מיותרות.

אבל החכם לא יכול לחיות בצורה כזו. הוא סובל ממודעות יתר. הוא יודע שכל חברה היא תוצר של תהליכים היסטוריים, סוציאליים ואנתרופולוגיים, ושכל מערכת ערכים צמחה בעצם אינטרסים ומאבקי כוח ושליטה. הוא קרא את מארקס, פרויד ופוקו, ויודע לזהות בדיוק איך מאחורי החזות הנעימה מסתתרים תמיד אינטרסים כאלה ואחרים או מבני כוח דכאנים. מכיוון שכך הוא מפסיק לסמוך על המסורת והחברה, וגם לא על האינטואיציות שלו עצמו – שגם הן אינן אלא תוצר של אותם כוחות עיוורים ואכזריים. וההתכחשות הזו למוסר הטבעי ולאינטואיציות מנתקת אותו מדרך הישר, והופכת אותו לטיפוס ציני, לגלגן ומריר. הרבה אושר הוא לא ישיג בחייו, וכנראה גם לא יגרום לאחרים.

החוכמה האמיתית היא לדעת לשמור על התמימות בלי להתבלבל. לתת אמון בכך שבבסיס המציאות והאדם יש טוב, שלא הכל הוא אינטרסים ותחבולות. לתת אמון בלב שלנו ובמסורות שלנו, ולא לשאול ולחקור על כל דבר. זו הדרך לחיים טובים, מוסריים ובריאים יותר.

(חוקת תשפ"א)