הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)"מי שטוען בנגלה שאינו מאמין בנסתר, צריך בדיקה אחריו שמא בנסתר אינו מאמין בנגלה". אמירה שנונה זו מיוחסת לחתם סופר, ויש בה הרבה מן האמת. אמנם ישנם יהודים רבים וטובים שאין להם עסק בנסתרות; אבל כאשר מישהו שולל בפירוש את קיומו של התחום המיסטי והנסתר, במקרים רבים מסתתרת מאחורי הדברים כפירה ביסודות הבסיסיים יותר של היהדות.
ולמה זה כך? האם אי אפשר להיות יהודי רציונליסטי ולהחזיק בתפיסת עולם שכלתנית בלי לערב בה מסתורין ומיסטיקה? מסתבר שלא ממש, ויש לכך מספר סיבות.
ראשית, גם התחום הנגלה שביהדות מלא במסתורי ובעל-טבעי. אפשר אולי להיות יהודי טוב בלי להאמין בגלגול נשמות, אבל מה לגבי דברים כמו ניסים, מלאכים, נבואה, מעמד הר סיני, עולם הבא והקדוש ברוך הוא עצמו? הללו מהווים את אדני היסוד של היהדות ולא ניתן לקיים אותה בלעדיהם, אבל כידוע, הם לא ממש ניתנים להוכחה מדעית או לוגית. מי שנוטה לשלול את קיומם של דברים שאינם חלק מעולמו המוכר, יגיע בסופו של דבר גם להכחשתם של אלה.
כי זוהי בעצם משמעותו של הרציונליזם. למרות שהוא מתיימר לייצג את ההיגיון והשכל, מה שהוא מבטא באמת הוא תנועה נפשית של צמצום. הרציונליסט נצמד לתמונת העולם המוכרת לו ושולל כל מה שאינו נמצא בה, אלא אם כן ההוכחות כופות אותו להוסיף דבר חדש. אין הרי שום סיבה הגיונית לשלול את קיומם של דברים כמו כישוף, שדים או גלגול נשמות; אלה ששוללים אותם עושים זאת פשוט משום שלא נתקלו בהם אישית. אבל הרי גם ניסים ונבואה לא מהווים חלק מעולמנו המוכר; אפשר להסתדר גם בלעדיהם. כיוון שכך, מי שמגדיר את עצמו כרציונליסט ודוחה כל אמונה שנראית לו מוזרה, הרי שקו המחשבה שלו יוביל אותו בסופו של דבר לכפירה גמורה, אילו רק ילך איתו בעקביות עד הסוף. לצערי נתקלתי בכמה וכמה מקרים כאלה: אנשים שהגדירו את עצמם כ"רמב"מיסטים" ושללו את ההיבטים המיסטיים של היהדות, ועם הזמן החלו לכפור ביותר ויותר דברים (השגחה פרטית, הישארות הנפש, אמיתות סיפורי התורה וכן הלאה), עד שאיבדו לגמרי את אמונתם. גם אם יכול מישהו להיות רמב"מיסט או רציונליסט בלי לכפור בעיקר, הרי שיתקשה מאד להסביר את הדיכוטומיה הזו שבין שלילת דברים מסוימים מתוך היהדות וקבלת דברים אחרים ללא הצדקה כלשהי.
שנית, אי אפשר לכפור בנסתר בלי לפגוע במעמדם של חז"ל וגדולי ישראל שהאמינו בו. אמונת חכמים וקבלת המסורת היא התשתית היסודית של היהדות. אין זה אומר שחכמים אינם יכולים לטעות, כמובן – אבל כל עוד לא הוכחה טעותם, היחס הראוי לדבריהם הוא של כבוד ואמון. כיוון שכך, איך אפשר לזלזל בדבריהם של אותם חכמים שעסקו בתחום הנסתר, בלי לערער את כל האמונה בדברי חכמים? האם יכול מישהו לטעון שהגאון מווילנה, שכידוע נזהר שלא לבטל תורה אפילו לרגע, בזבז בעצם חלק ניכר מזמנו בלימוד הזוהר ותורת הקבלה, משום שלא קלט שאלו דברי הבל, חלילה? האם כאשר חז"ל תיארו מפגשים ושיחות עם שדים, ואף הורו הוראות מעשיות ופסקו הלכה לפיהם, הם בעצם סבלו מהזיות מוחשיות כשל מסוממים? איך יכול יהודי מאמין להחזיק בדעות כאלה? ומה בכלל אנחנו יודעים בנושאים הללו טוב יותר מגדולי הדורות הקודמים, שגורם לנו לקבוע שהם טעו?
אין הכוונה כמובן שכל יהודי חייב להאמין בכל מה שמופיע בספר כלשהו, או בכל מיני אמונות תפלות שחלחלו ליהדות. אבל שלילה מוחלטת של הנסתר אינה יכולה שלא לערער גם את חלקיה הנגלים של היהדות. היהודי המאמין חייב לנקוט לא בגישה מצמצמת אלא בגישה מרחיבה, שמכירה בכך שהמציאות רחבה יותר מזו הנראית לעין ורב בה הנסתר על הגלוי.
(ואתחנן תשסו)
