עו"ד דוד קורצווייל
לומדי הדף היומי ישקדו בשבוע הקרוב על לימוד סוגיית "רבי חנינה סגן הכוהנים" (פסחים יד' ע"א-כא' ע"א). סוגיה זאת מהסבוכות שבמסכת פסחים, עוסקת בליבת דיני טומאה וטהרה תוך הקשר מעניין לדיני ביעור חמץ.
הסוגיה מכונה כסוגיית "רבי חנינה סגן הכוהנים" משום שהיא פותחת במשנה שבה ישנה עדות אישית של רבי חנינה סגן הכוהנים בדבר פרקטיקת שריפת טומאות במקדש. ברשימה קצרה זאת אבקש להתייחס לתוארו של רבי חנינה כ"סגן הכוהנים". המשנה ביומא לט' ע"א מתארת את טקס העלאת הגורלות של שעירי יום הכיפורים. במעמד זה עמד הכהן הגדול כאשר "הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו". משנה זאת (והיא לא היחידה) מלמדת על קיום תפקיד של סגן לכהן הגדול. רש"י שם מסביר שסגן זה לא עשה שום עבודה במקדש ולמעשה היה "כהן גדול חליפי", למקרה שהכהן הגדול יפסל. רבי חנינה היה אפוא סגנו של כהן הגדול. אך אם כך, מדוע נקרא "סגן הכוהנים" ולא "סגן הכהן הגדול"?
התורה מצווה שכהן גדול יהיה זה שהוא "גדול מאחיו" וכפי שנדרש בתורת כוהנים "שיהא גדול מאחיו בנוי, בעושר, בכוח ובחכמה". מדובר אפוא באדם מורם מעם שראוי לתפקיד לפי אישיותו, ידענותו וצדקתו. בבית ראשון שעמד על מכונו ארבע מאות ועשר שנים, שמשו בו בסך הכול 18 כוהנים גדולים ואילו בבית שני שעמד על מכונו ארבע מאות ועשרים שנה, שימשו בו יותר משלוש מאות כוהנים גדולים! הסיבה לכך ידועה, בשנים שקדמו לחורבן הבית השני הכהונה הגדולה הפכה למינוי פוליטי של השלטון. התפקיד הרם של משרת הכהן הגדול חדל מלשמש אנשים ראויים וחלף זאת הווה בידי השלטון מוקד כוח נוסף לביצוע מינויים פוליטיים. מטבע הדברים, מינויים אלו לא היו ראויים. המדרש אומר שלא אחד מאותם "כוהנים גדולים" הוציא את שנתו. במציאות כאוטית זאת, שכוהנים גדולים אינם יודעים כלל את הלכות המקדש ובוודאי שלא דיני טומאה וטהרה, היה צורך לפחות בסגן שיודע ובקיא בדינים אלו. זה היה מקומו של רבי חנינה ולכן הוא שימש כסגן למספר רב של "כוהנים גדולים" שהלכו והתחלפו. כל אחד מהמינויים הפוליטיים המעוותים היה ארעי ורק רבי חנינה כדרג מקצועי נותר על מקומו. לכן רבי חנינה כונה "סגן הכוהנים" בלשון רבים ולא סגן כהן גדול. כשנותנים את הדעת על אותה תקופה חשוכה של דקדנטיות חברתית ומוסרית וצניחת מעמד המקדש, קשה שלא לפזול לימינו אלו שלדאבון לב מתייחדים אף הם במינויים פוליטיים של אנשים רדודים, לא תמיד מוסריים, נעדרי כישרונות ונעדרי התאמה כשהמפתח הבלעדי לבחירתם הוא מידת קרבתם לשלטון. ההשוואה הולכת ונהיית קודרת כאשר שמים לב לכך שחנינה סגן הכוהנים, כדרג מקצועי, נותר לכל הפחות בתפקידו משום שאז עוד היה ערך להשארת גורמי מקצוע שיכולים להושיט יד למינויים הפוליטיים נעדרי כל ידע וכשרון. לדאבון לב, בימינו אנו, גם הדרגים המקצועיים נרמסים תחת רגליהם הגסה של פוליטיקאים רודפי שררה ותאווי שלטון. בתרבות השלטונית הנוכחית, גם לו זכינו לאדם כרבי חנינה, הוא לא היה נותר כ"סגן הכוהנים".
kur@netvision.net.il
