משרת יכול להיות מנהיג?

יש לשאוף למנהיגות משתפת שמעודדת שיתופי פעולה ומאפשרת ביטוי לכל מרכיביה

פניית משה אל ה' ש"יִפְקֹד… אִישׁ עַל הָעֵדָה" מעוררת תמיהה: מדוע לא חשב משה בעצמו על יהושע כמועמד לתפקיד ולא הזכיר אותו בפנייתו? הרי יהושע היה משרתו ותלמידו המסור, אשר "לא ימיש מתוך האהל". הוא ליווה את משה בעלותו להר, מחטא העגל נעדר, וחזר עמו מן ההר אל העם הנמהר. יהושע אף הוכיח כושר מנהיגות כשהוביל את בני ישראל לניצחון במלחמה עם עמלק, וגילה נאמנות ועצמאות כשלא הושפע מעדת המרגלים.

ייתכן שהתקשה משה לדמיין את משרתו הצעיר בתור מנהיג לאומי. אפשר גם שציפה למחליף שיוצנח בהפתעה מן החוץ, כפי שהוא עצמו הגיע במפתיע ממדיין. אך יותר מכל סבורני שמשה, כמו גם עם ישראל, דמיינו מנהיג מורם מעם כדוגמת משה, דמות-על שמסוגל לעלות לארבעים יממות אל-על בלי מאכל ומשתה, נביא המצוי בקשר מתמיד עם א-לוהיו, ומחולל נסים על כל צעד ושעל.

אף בני ישראל הרגישו מן הסתם כי "פני משה כפני חמה, ופני יהושע כפני לבנה" (ב"ב עה א). פני החמה של משה זהרו בבוהק מובהק שהרי קרן עור פניו, הייתכן שיהושע המשרת, "מסדר הספסלים" (במ"ר כא, יד) ייכנס לנעליו הגדולות של הגדול בגדולים?

אולם לה' היו תכניות למנהיגות אחרת. בעוד משה מבקש שה' "יִפְקֹד" את המנהיג, ה' אומר לו: אתה "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו". בעוד משה מצפה למנהיג "אֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם", כפי שהוא עצמו הוציאם ממצרים והביאם לגבול הארץ המובטחת, ה' מצווה: "עַל פִּיו" של אלעזר "יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ". משה מבקש "רֹעֶה" לַּצֹּאן של עֲדַת ה', כשם שהוא היה רועה צאן מסור ועקב כך זכה לרעות צאן קדושים. אולם הקב"ה מייעד לבני ישראל הנכנסים לארץ מנהיגות מסוג שונה. הרועה נבדל מצאנו באופן מהותי ומוביל את הצאן מעמדת-על, וכך משה מבקש "אִישׁ עַל הָעֵדָה", ש"אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת" יאציל עליו מרוחו ומקרני הודו כשם שהאציל עליו. אולם ה' מייעד לעמו "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ", שרוח גדולה אצורה בקרבו, ויקבל ממשה את הודו: "וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו".

משה היה "עֶ֣בֶד ה'", ואילו יהושע הוא "מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֖ה" (יהושע א, א), משה היה בבחינת על- אדם, ולכן בשום מקום הוא לא נקרא משה בן עמרם, כביכול מקורו האנושי הועלם, ואף יש אומרים שלא מת מעולם (סוטה יג, ב), ואילו יהושע הוא איש לכל דבר, הנקרא בן נון, והנון שלו, מוזכר ומודגש כמעט תמיד מרגע שהוא מתמנה למנהיג.

בחקר המנהיגות מקובל להבחין בין המנהיג האוטוקרטי שמקבל החלטות לבד וכל סמכויות ההנהגה בידיו לבין "מנהיגות דמוקרטית", שהיא מטבעה מנהיגות משתפת ויש בה ביזור סמכויות ואיחוד כוחות. בתקופת התנ"ך לא הייתה כמובן "מנהיגות דמוקרטית", אבל המעבר מהנהגת משה להנהגת יהושע הוא המעבר החד ביותר ממנהיג-על שמוריד הוראות ממעל, למנהיג עִם שעומד בפני הכהן לקבל הוראות, פועל עִם זקני העדה, ומאציל סמכויות למנהיגות השבטית בכיבוש הארץ ובתכנית החלוקה.

בהנהגתו של יהושע מתגלה שהיותו פני לבנה הוא גם יתרון. כשהחמה מאירה כל הכוכבים האחרים אינם נראים, אך עם עלות הלבנה לכל הכוכבים יש נראות ומעמד, והם יכולים לתרום את תרומתם לעולם. מנהיגות של לבנה מאפשרת לחברה להיבנות מלבנים רבות יחדיו.

בחברה בת זמננו, בה התקדמנו להבין שיש לכל אזרח יכולת לתרום מאורו, וכי כל אחד יכול להיות כוכב נוצץ, יש לשאוף למנהיגות משתפת שמעודדת שיתופי פעולה ומאפשרת ביטוי לכל מרכיביה. כך המשפחה המודרנית אינה עוד שלטון פטריארכלי אלא נותנת מקום לכולם להביע את דעתם, הכיתה של המאה ה-21 נותנת ביטוי לכל תלמיד, והחברה הכללית צריכה להיות מורכבת מחלקים שונים וחלוקים שלומדים להסתדר ביניהם.

(פנחס תשפ"א)