עו"ד דוד קורצווייל 
היקום הפיסיקלי הוא מערכת סגורה. אנרגיה שמשתחררת הופכת לאנרגיה אחרת ואינה נעלמת. מכאן לחוק שימור האנרגיה וליתר חוקי השימור הפיסיקליים. בימים אלו מסתבר, כי היקום הוא מערכת סגורה גם בתחום האמוציונלי. שנאה שנעלמת מאזור אחד מוצאת את מקומה במקום אחר, אך אינה נעלמת. משך שנים התאונן הימין, ובצדק רב, על השנאה העזה שהוטחה כלפי מנהיגו וכלפי שלטונו, מצידה השמאלי של המפה הפוליטית. בכל אותה העת קבל הימין שהשמאל אינו מכבד את ההכרעה הדמוקרטית. פעולותיו הברוטאליות של השמאל בהפגנות זעם בבלפור, בסמוך לביתו של היועץ המשפטי לממשלה ומול ביתם של שרי ליכוד, נענו באמירה ששלטון מחליפים בקלפי ולא בכיכרות העיר.
והנה, כמילותיו של יענקל'ה רוטבליט, "או או איך שגלגל מסתובב לו". הגלגל הסתובב, שלטונו של נתניהו הגיע, לעת עתה, לקיצו וממשלה חדשה קמה לה בארצנו. מפגיני הזעם של האתמול נרגעו ונדמו. אך אותו "ימין", ששלל את אופן התנהגותו של השמאל, הפך בין לילה לנרגן וזועם. אנשיו החלו להפגין מול ביתם הפרטי של חברי ימינה וגלי שנאה חסרי תקדים מופנים כלפי בנט וממשלתו. אמרנו, חוק שימור השנאה. השנאה אינה נעלמת אלא רק משנה מחוזות.
יהיה מי שיאמר – 'הכיצד ניתן להשוות? ממשלת בנט היא גניבת שלטון! היא הונאת בוחרים! היא דבר חסר תקדים!' ובכן, למשמע דברים אלו אני חש בתחושת דז'ה וו עזה ביותר. רק אתמול היה זה טיעונו המדויק של השמאל. נתניהו הצליח להרכיב ממשלה רק בזכות בגידתו של גנץ בבוחריו, ולכן זאת גניבת שלטון! זה דבר חסר תקדים!
והאמת, שטענות השמאל בהקשר זה מדויקות יותר. הבטחת הבחירות המרכזית של גנץ, ואולי היחידה, הייתה שלא ירכיב ממשלה עם נתניהו. לעומתו, בנט הודיע מפורשות שהוא לא מתחייב להרכיב ממשלה עם נתניהו. לפיכך, תסריט החבירה של בנט למפלגות שאינן גוש הימין היה תמיד ברקע. לא אכחד שגם בנט הפר הבטחות בחירות, אך הפרותיו של גנץ היו חמורות ומהותיות שבעתיים. גנץ העביר לממשלת ימין יותר קולות בוחרי שמאל, מאשר בנט הביא מהימין לממשלה הנוכחית שקוויה אינם שמאל. השמאל הרגיש בצדק רב שראשות הממשלה של נתניהו הושגה באמצעות הונאת בוחרים. ועם כל זה, לא הייתה הצדקה לאופן התנהגותו. ראוי כי ה"ימין" ייקח נשימה עמוקה, יזכור את ביקורתו הצודקת על השמאל, ויפיק לקחים לעצמו. מה שמתרחש היום בשיח הציבורי ובתקשורת הימנית, הוא בלתי מתקבל על הדעת. לכולנו קיימת אחריות לפניה של החברה, לאופני השיח הפוליטי, לתרבות הדמוקרטית ולכיבודו של סטנדרט שיפוטי זהה לשמאל ולימין.
כבר ביממה הראשונה של כהונת הממשלה החדשה, היא לא נכנעה לחמאס ואפשרה את מצעד הדגלים, דבר שנתניהו ברח ממנו, כפי שתמיד נהג לברוח מהתמודדות חזיתית עם אויבים. נתניהו תמיד היה אביר לוחמת הטרור הפסיבית. הממשלה החדשה הגיבה לבלוני החמאס בתגובה מתונה, לטעמי יותר מידי מתונה, אך היא הרבה מעל ומעבר לתגובותיו של נתניהו.
אצל נתניהו ירי לשטח פתוח היה תג מחיר על ירי רקטות לעבר יישובים. ואילו טפטוף בלונים, אצל נתניהו, היה "על חשבון הבית" .
כשהתייחסתי לגוש נתניהו כיניתי אותו "ימין" במירכאות. ולא בכדי! כינוי גוש נתניהו כימין הוא הטעיה ותרגיל שיווקי. נתניהו וכל הגוש שלו (למעט "הציונות הדתית"), בפרמטרים רבים, רחוקים מלהיחשב אנשי ימין. בל נשכח שנתניהו הוא בעל זכויות היוצרים ברעיון של הקמת ממשלה התלויה באחים המוסלמים, ולמעט "הציונות הדתית" שאותה יש לשבח על כך, כל יתר חברי הגוש הסכימו לכך. גם אופן הטיפול בחמאס, בחיזבאללה, בהשתלטות הבדואים על הדרום, באזלת היד למתרחש בחברה הערבית, כל זה נוגד לחלוטין אידיאולוגיית ימין. עתה, כשצריך את אצבעות גוש נתניהו לתמיכה בחוק האזרחות שימנע "איחוד משפחות" (שאינו אלא מימוש "זכות השיבה") נתניהו מעדיף את ניגוח ממשלת בנט על פני אינטרסים ברורים של המדינה. חברי הליכוד פוצחים בחקיקה או ביוזמות "ימניות" רק כאשר הם ערב בחירות או לצורכי התרסה כשהם באופוזיציה. משך שתים עשרה שנות ליכוד, הם לא חוקקו את החוקים או נקטו ביוזמות שלפתע היום הם דורשים. אידיאולוגיה ימנית אינה כלי ניגוח אלא השקפת עולם. מי שאצלו היא רק כלי ניגוח, הוא אינו ימין אמיתי.
יש לעשות הכול כדי שרוחות השנאה יחלפו והאופוזיציה תייצר את אותה תרבות שיח שהיא תרצה לפגוש בעתיד, כאשר תחזור לשלטון. אם לא כך, כאשר הגלגל שוב יתהפך, תגובות השמאל תהיינה סוערות שבעתיים, אולם אז לימין לא יהיה מענה לטענתו הניצחת של השמאל, טענה שתגיד: "מכל מלמדיי השכלתי".
(בלק תשפ"א)
