האם העיסוק בנסיעת אופניים חשמליות במהירות על מדרכות להולכי רגל הוא עיסוק בנושא גדול דיו כדי לייחד לו טור בדף פרשת שבוע? הדבר תלוי בנקודת ההתבוננות. אם אנו בוחנים את האתגרים בפניהם עומדת מדינת ישראל של היום – האתגר הביטחוני, העברת התקציב, שאלות הזהות היהודית של המדינה, האלימות על גווניה השונים, השחיתות והשוחד, קיומה של הממשלה, הרציחות והאונס – שאלת האופניים היא שאלה זעירה, כמעט טרחנית, ואינה ראויה להיות נושא שאנו מתמקדים בו בקובענו את סדר היום של תשומת הלב הציבורית שלנו. עיסוק בסוגיה זו מנקודת מבט הבוחנת אותו לאור סדר הגודל של הנושאים ה"אמיתיים" נראה כמותרות, אם לא כדקדוקי עניות ואפילו התנשאות מסוימת.
אולם אם אנו בוחנים את השאלה מנקודת מבט הרבה יותר ענוותנית וצנועה, ואין אנו שואלים מהם הנושאים החשובים ביותר היום במדינת ישראל, אלא שואלים את עצמנו מה אנחנו יכולים לעשות כדי להפוך את החיים שלנו ליותר צודקים, יותר מתחשבים, יותר מקיימים את מצוות התורה "והדרת פני זקן" (המבוגרים נבהלים מאוד מהליכה פשוטה על המדרכה), "ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו" (בעיניי ראיתי אנשים נופלים מבהלה ומצעידה חפוזה כדי להינצל), וסתם "ואהבת לרעך כמוך", מתברר לנו כי מעמדה של סוגיה זה אחר לגמרי.
כי הלוא נוח יותר להתעסק בדברים ה"גדולים" ולדון בשאלות ה"אמיתיות", גם בשל העובדה שהן מעניינות יותר, גם בשל העובדה שהדבר היחיד שאנחנו עושים בדרך כלל הוא לדבר עליהם, וגם (ובעיקר) מפני שאין הן דורשות מאתנו דבר. במצב כזה נהנים כולם מתחושת חשיבות ועליונות, אך למעשה הם מתחמקים מהשליחות הפשוטה לתיקון עולם במלכות ש-די. הרבה יותר קשה לשאול מהי השליחות המוטלת עלינו, ולא רק לדבר עליה אלא גם לעשות: בחינוך ילדינו, בהורדת האופניים החשמליות מהמדרכות, בדאגה לשלומם ולביטחונם של המבוגרים יותר מחד גיסא ושל הילדים מאידך גיסא, וכדו'.
סוגיה זו לא ללמד על עצמה יצאה אלא ללמד על הכלל כולו יצאה. היא מדגישה כי מה שלמדנו אברהם אבינו בפרשה הקודמת – אמור מעט ועשה הרבה – אינו רק פתגם הנוגע ליחסים שבין דיבורים למעשים, אלא גם כוונון החיים שלנו לעולם בו אנו עושים את מה שאנו מסוגלים, ולא מדברים על נושאים בהם הדיבור שלנו אינו מעלה ואינו מוריד בצורה משמעותית. חיים המבקשים לכוון את ההתנהגות האישית לאור צדק ומוסר, התחשבות וזהירות שלא להזיק, גם יוצרים אישיות מדויקת יותר, וקשב פנימי אל המעשה הנכון והמכוון. בפרשת השבוע שלנו אנו מתחזקים בצורך לעסוק בעוד נושאים "קטנים" הנוגעים לחיים האישיים המכוונים שלנו: מושגי אמת ושקר, הבאים לידי ביטוי בין ביחסי יצחק ואבימלך ובין ביחסי יעקב עשו רבקה ויצחק. כל אלה בונים אט אט אישיות של ממש, הקשובה מאוד לסובב אותו, רגישה למידות היסוד של האדם, ואינה עוסקת רק באידיאולוגיה אלא בעיקר בתיקון עולם, בסדר הגודל של החיים הממשיים שלנו. לא רק הסביבה שלנו תהיה נשכרת יותר, אלא אנו עצמנו נהפוך את היום יום שלנו למשמעותי, מדויק, מכוון ומתעלה מכוח האמונה כי עלינו לעשות את הטוב והישר בעיני ד'.
(תולדות תשע"ה)