כבר 400 ימים
"בואו, בואו לכיכר לחזק אותנו. תראו לנו שגם לכם החטופים חשובים", התחננו בפנינו משפחות שניים מתוך 101 החטופים הנמצאים כבר 400 יממות בשבי בעזה. אנחנו מעבירים את הקריאה הזו שלהם. בכל מוצ"ש הם שם. אלפים באים, מיעוט דלא מינכר של חובשי כיפות. אבל בשלישי בערב דתיים מציפים את הכיכר. מתקיימים מעגלי שיח, ואח"כ זמר אורח מופיע ושר שירים ההולמים את האווירה. אני חושב לעצמי: אם אבא/אמא/אח/ילד שלי היה בין החטופים, לא הייתי מצפה שכל ישראל יבואו ויזהו איתי, יחזקו אותי? המשפחות שם לא חיות בגלקסיה אחרת. הן מצפות לחטופות ולחטופים, כשהן יודעות שחלק גדול מהם אינם בחיים, ואלה שכן – יחזרו אחרת לגמרי מכפי שהכירו אותם, גופנית ונפשית. צריך הרבה כוח, הן לציפייה והן להתמודדות אח"כ. המשפחות מתחננות שנבוא להעניק להן כוח. לא נבוא? ובינתיים, ראש המוסד דדי ברנע אמר למשפחות החטופים: "כרגע הסיכוי לעסקה קטנה נמוך, חמאס מתעקש על הפסקת המלחמה", ונכון להיום, כידוע, ראש הממשלה לא מוכן לתנאי זה.
לא לגייס חרדים
הצעיר שנתפס לפני כשבועיים כחשוד בריגול עבור איראן הוא חרדי ממשפחה טובה. כך גם הקצין בלשכת ראש הממשלה, אלי פלדשטיין, העצור בחשד שהדליף חומרים מסווגים. גם הוא חרדי מבית טוב. זהותו של הקצין הנוסף שנעצר טרם פורסמה בעת כתיבת הטור. לך תדע. כך או כך, עמיתה חרדית, שבעלה, חתניה וילדיה (כמובן?) לא עשו צבא, אמרה לי, מן הסתם בציניות מהולה בצחוק, בהתייחס לרישא של הדברים: "אתה רואה כמה מסוכן לגייס חרדים לצבא? בשביל מה לכם". אוי לאותו טיעון. האם שניים כאלה יכתימו את העדה (החרדים) כולה? ודאי שלא, ואין אפילו לחשוב בכיוון. זה לא ש'אני'/'אנחנו' צריכים את החרדים בצבא, המדינה צריכה. חייבת, למרבה הצער. אתם חיים במדינה? החיילים מגינים גם עליכם? קדימה. חלאס ברברת. לבשו מדים, עברו אימונים, וקדימה לעבודה.
כולם משתמטים?
זה הזכיר לי חבר, שבמהלך שיחה על גיוס/השתמטות חרדים, שח לי לפי תומו כי כשהוא רואה חרדי ברחוב בא לו לעבור לצד השני. הלו, תירגע, הגבתי. אתה לא באמת יודע מי מהם שירת ומי לא, ומי שלא – אולי יש לו סיבות בריאותיות או אחרות מוצדקות. כל אדם – לגופו. ובמקום לכעוס עליו, דבר איתו. ספר לו על הרגשתך, שאל אותו איך הוא מרגיש שאחרים עוזבים את משפחותיהם ועסקיהם לחודשים רבים ויוצאים להגן עליו ועליך, ולא מעטים מהם אף משלמים על כך בחייהם. ואילו הוא וחבריו, חייהם ממשיכים כרגיל. נסה לפתח שיחה (לא בעצבים). מי יודע, אולי תצליח להדליק אצלו את הניצוץ.
ואם במשתמטים עסקינן, עפ"י 'כלכליסט': מבין כ־3,000 חרדים שזומנו בחודשים האחרונים ללשכות הגיוס, מספר המתייצבים הסתכם בכ־250 בלבד. באחרונה הצבא הוציא פקודות מעצר לכ־720 חרדים שלא התייצבו לאחר שקיבלו צו ראשון (אם 2,280 מבין ה-3,000 לא התייצבו, למה פקודות מעצר הוצאו רק ל-720? והאם אותה מידת רחמים נוהג הצבא כלפי חילונים וסרוגים שמתעלמים מהצו שקיבלו? מ"ז). נכון להיום (עד שהמפלגות החרדיות, בסיוע ביבי, ישנו גם זאת) חרדי שלא התייצב והצבא מוציא נגדו פקודת מעצר, מנוע מלטוס לחו"ל, ואם הוא נתפס כשהוא מנסה להערים על ההנחיה הזו – הוא אמור להיות מועבר לצה"ל לקראת גיוסו. גם שלא ברצונו. כופין אותו עד ש… עם זאת, בצה"ל מבינים כי ה"מקל" (איסור יציאה לחו"ל) רך מדי ואינו מרתיע. בחודשים האחרונים עלו הצעות להקשחת הסנקציות ולקבוע כי אחד כזה גם לא יוכל להוציא רישיון נהיגה או להצטייד בנשק. אני קצת סקפטי לגבי האפשרות שבקואליציה הזו ההצעות האלה יעברו.
לא רק חרדים משתמטים
כמעט בכל ויכוח בנושא גיוס חרדים, יהיה מי שיעלה את הטיעון הנגדי: גם המון חילונים צפונבונים משתמטים, שלא לדבר על ערבים. אז בשורות הבאות, בואו נשים את הערבים בצד (אכן ראוי שיעשו שירות לאומי. אני לא רוצה אותם בצבא, למעט יחידי סגולה) ונתייחס למספרים, כפי שהביא הפרשן הצבאי המוערך יוסי יהושוע ב'ידיעות אחרונות' ובוויינט. לעובדות:
בשנים האחרונות 33%, כלומר אחד מכל שלושה גברים מחויבי גיוס, לא הגיעו לבקו"ם. 15% מאלה שכן התגייסו, נשרו במהלך השירות ולא נכנסו כלל למאגר המילואים. מספר מקבלי הפטור על רקע רפואי/נפשי זינק מ-4% ל-8% אחוזים!!! והמצב בשטח? צה"ל זקוק היום בדחיפות לכ-7,000 לוחמים, זאת בעקבות מספר הנופלים הגדול בקרבות, כמו גם אלפי הפצועים שייגרעו ממצבת הלוחמים. גם שינוי התפיסה הביטחונית, בעקבות לקחי המלחמה, מחייב הגדלת סדר הכוחות. הדבר נחוץ גם כדי לצמצם את עומס המילואים של אלה שכן נושאים בעול.
אז, מאין אלה יגיעו? החרדים, זה צעד אחד (עוד נחזור אליו), אך לא מספיק. יש לטפל באגרסיביות ולעומק בתעשיית הפטורים. כל מי שמסתובב בקרב צעירים בתל אביב ובבני ברק שומע סיפורים על פסיכיאטרים ש'מסדרים' פטור תמורת תשלום. יש אף תעשיית הדרכות איך 'לשחק' בלשכת הגיוס כדי לקבל פטור רשמי על סעיף נפשי. כולם יודעים שחלק מהתעשייה הזו הוא בלוף מושחת אחד גדול. צה"ל, שיודע להגיע לנקודה ספציפית באיראן או בדמשק, יכול, אם רק ירצה באמת, לטפל גם בתעשיית השקרים הזו ולהרוויח לא מעט חיילים.
צעד שני שעליו עובדים בצבא, לדברי יוסי יהושוע, הוא לאפשר גם לבעלי פרופיל 64 לשרת ביחידות קרביות, שאליהן קיבלו עד כה רק בעלי פרופיל 72 ומעלה. לדבריו, הצבא נדרש לנושא לאחר שמדי שנה בשנים האחרונות נרשמה ירידה ממוצעת של אחוז מסך הגברים שהתגייסו עם פרופיל 72. זה ביחס לצבא הסדיר. וזאת לדעת: הקמת גדוד סדיר חדש יכולה לחסוך בממוצע 12 חודשי תעסוקה מבצעית של גדודי מילואים. מסכום תלת-ספרתי של ימי מילואים בשנה, יחזרו לדו-ספרתי. חיוני ביותר.
תחום חשוב במיוחד שעל הצבא לטפל בו הוא האלפים שמתעלמים מקריאה למילואים, ואלה שקיבלו פטור משירות מילואים אף שכוחם עדיין במותניהם (פטור שקשור היה לתפיסה שדי בצבא קטן וחכם). לפי נתוני אכ"א, ישנם עוד 18,000(!) חיילי מילואים לוחמים ו-20,000 תומכי לחימה שרשומים כחלק מסדר כוח המילואים של יחידות בצה"ל, והם אינם מתייצבים כשקוראים להם. מפקדי חטיבות וגדודים במילואים הסבירו לראש אכ"א היוצא, אלוף יניב עשור, שמדובר במתחמקים סדרתיים שלא ניתן להביא אותם בכוח. לכן, עשור המליץ לחולל שינוי דרמטי בתוכניות התגמול וההוקרה למשרתים: הטבות מפליגות למי שמשרת יותר, בדגש על יחידות קרביות, ואובדן זכויות למי שלא משרת כלל.
והמקור האחרון, ואולי הגדול, להבאת כוח אדם לצבא הוא, כמובן, החרדים (בהנחה שהצבא ייערך כדבעי בכל הקשור לאורח החיים הייחודי שלהם – כשרות, היעדר נשים, קיום תפילות וכדומה). בצבא טוענים שיוכלו לגייס 3,000 חרדים בשנה. אלא שבשנת הגיוס הקודמת התגייסו רק 1,200 מתוך כ-13 אלף מועמדים לשירות ביטחון. 3,000 הצווים שיצאו הקיץ התפלגו לפי גיל: מחציתם לחרדים עד גיל 21, 40% עד גיל 23, והיתר עד גיל הפטור. כמה הגיעו? 240, שהם 8% בלבד. בחשבון פשוט: כדי לעמוד ביעד ה-3,000 (וכאמור, לצה"ל חסרים במיידי 7,000 לוחמים, ועוד אלפי תומכי לחימה), ובהנחה ששיעור ההתייצבות יהיה זהה, יצטרכו להוציא כ-34 אלף צווים!!! מה שלעולם לא יקרה. מה כן יקרה? מחכים להנחיה של הדרג המדיני. חוק הגיוס, בג"ץ, בלאגן. ובינתיים, יש מי שעושה 300 ימי מילואים בשנה, ויש מי שמסתפק בלהתפלל 'מי שבירך', לכל היותר.
חלם זה פה
ח"כ יצחק קרויזר ממפלגת 'עוצמה יהודית' שירת בחודשים האחרונים בלבנון. בדר"כ שרים וחברי כנסת, גם מאלה שבעברם היו פייטרים, משוחררים משירות מילואים. מן הסתם משתי סיבות: האחת – שלא יעסקו בפעילות פוליטית תוך כדי השירות; והשנייה – בטח בזמן מלחמה, שהרי הם גם 'סמל' שלטוני, וח"ו אין רצון לתת לאויב משהו מיוחד להיות גאה בו. אז איך זה שקרויזר כן גויס? בצה״ל הסבירו: "ח"כים מוקפאים משירות פעיל לתקופת כהונתם. במקרה של קרויזר אושרה הבקשה באופן פרטני". עד כאן טוב ויפה. ח"כ קרויזר, תושב רמת הגולן, התנדב ליחידה הקרבית שבה הוא משרת, ופעל בלבנון עם חבריו. כמו חיילים רבים, גם הוא הצטלם עם חבריו לנשק באחת הווילות שעליהן פשטו. אלא שעל הקיר מאחור כתב מישהו: 'לשכת ח"כ קרויזר'. טעם לפגם? יש גם יש. משנתפרסם הצילום הזה ברשתות, החליטו בצה"ל להדיח את קרויזר משירות המילואים. ככה, בלא ששאלו את תגובתו; ככה, באווחת החלטה. בפוסט שהעלה, ציין קרויזר כי ההדחה נבעה משאילתא של עיתון 'הארץ' על התמונה דלעיל, והוסיף: "הייתה לי הזכות להילחם עבורכם עם יותר מ-100 ימי מילואים בשנה האחרונה. אמשיך להילחם עבורכם בכנסת ישראל יחד עם חבריי לסיעת עוצמה יהודית". בריאיון ל'קול ברמה' אמר: "אף אחד מדובר צה״ל או מצה״ל לא התקשר לברר איתי את פרטי המקרה. פשוט הודיעו לי על ההדחה, וזהו. לא אני ריססתי את הגרפיטי, לא אני צילמתי, ולא אני הפצתי את התמונה".
ואני אוסיף: כל הכבוד לו על השירות הקרבי, עצוב שככה צה"ל פועל, ועוד בימים של מחסור כה חמור בחיילים לוחמים. היה ניתן בקלות לפתור את הנושא בשיחת הבהרה איתו. ואכן, בצה"ל כנראה נפל האסימון, גם אם קצת באיחור, ובהמשך נמסר: "לאחר שיח עם מפקדו, שבו הבהיר כי התמונה לא צולמה ולא הופצה על ידו, ראש אכ״א החליט כי יינתנו לו שמונה ימי ההתרעננות". בטוח שיחזור עם כוחות רעננים ללבנון. אגב, עמית סגל הציץ, נפגע ותהה בקול – איך זה ששלושה חודשים אחרי שצה״ל הבטיח שייערך בירור לרון שרף, בכיר 'אחים לנשק', שהסית לאי התנדבות לשירות מילואים, בירור כזה כמו שנערך עתה לקרויזר לא נערך? לא לנו הפתרונים.
מי כאן האידיוט?
לא בא לי לעצבן אתכם, אבל הגיע הזמן שתכירו עוד אחד מהאפסים שתופסים כורסה מעור בבית המחוקקים, ואתם ואני משלמים לו משכורת מדי חודש. ובכן, ליצור הזה קוראים: משה שמעון רוט, והוא מכהן כחבר כנסת מטעם הסיעה החרדית 'אגודת ישראל', שהיא כידוע חלק מ'יהדות התורה'. ובכן, למה 'זכה' הדבר הזה בזלזול (לא אופייני, אני מקווה) ממני? בזכות ידענותו היוצאת דופן בצרכים של צה"ל, מן הסתם בלי שפעם אחת לבש מדים (אפילו לא בפורים, כדי שלא יחשדו בו, ח"ו). לא הוא, ואני מהמר שגם לא בן משפחה מקרבה ראשונה. ובכן, הצדיק הזה אמר בריאיון לרדיו 'קול ברמה' (תחנה חרדית) כי חוק הגיוס לא יעבור (בזה כנראה יצדק), כיוון שצה"ל לא סובל ממחסור בכוח אדם ולא באמת יש צורך בחרדים שיתגייסו (תזכורת: הרמטכ"ל מדבר פומבית על חוסר באלפי חיילים ועל הצורך בגיוס חרדים). לדבריו, צה"ל גם לא באמת רוצה בחרדים (סתם מקים חטיבה חרדית 'חשמונאים'?). מרום תבונתו, בא הדבר הזה להגן עלינו 'הסרוגים' מפני השמאל. "הדתיים הלאומיים הפכו להיות האידיוטים השימושיים של השמאל. הם רדפו את האנשים האלו כשהם היו בחיים – ועכשיו משתמשים בחללים של הציונות הדתית ככלי לניגוח פוליטי". עוד הוסיף: "…הם שירתו ב'במחנה' ובגלי צה"ל, וכעת השמאל משתמש בקורבנות המלחמה. כל נושא הגיוס זה בלוף אחד גדול. מה שמפריע לשמאל זה שיש התחזקות והתקרבות בתוך המחנה הלאומי".
הדבר הזה, משה שמעון רוט, לבושתנו חבר בכנסת ישראל, אף מצא את החוצפה 'לרדת' על השר אופיר סופר, קצין לוחם במיל', פצוע מלחמה בעבר, שבנו נפצע במלחמה הנוכחית, על שיצא נגד השתמטות חרדים. "הוא (סופר) מחובר לאיזה כיסא, מחובר חזק מאוד, וזה יכריע את כל האידיאולוגיות. לכל שבת יש מוצאי שבת, גם הוא צריך דברים. הוא רק רצה להוכיח לציבור שלו שהוא איזה לוחם גדול. בזה תם הטקס – והוא הלך לישון", אמר הדבר הזה שקוראים לו משה שמעון רוט על אופיר סופר. ממשה שמעון רוט באמת שאין לי שום ציפיות. הפה שלו הוכיח מה הוא (לא) שווה. אבל בטח יש לו איזה אדמו"ר או רבי. כיהודי מאמין פשוט, הייתי מצפה שאותו רבי יקרא לאותו חסיד משה שמעון רוט לשחנ"ש (שיחת נפש) ויורה לו לנסוע מייד לביתו של אופיר סופר בצפון, עם זר פרחים ענק והתנצלות כנה. אחרת, לא שווה כל התחפושת של חסיד.
יש לי תחושה
הדברים נכתבים ביום שלישי בלילה, שעה אחרי הפצצה שהטיל ביבי, דקות לפני שהגיליון יורד לדפוס. כותב יותר מתחושת בטן מאשר מסקנות לאחר חשיבה עמוקה ויסודית. מקווה שלא אכשל.
בעיניים שלי, ביום שאחרי פיטורי גלנט (בפעם השנייה). חלק גדול מהעם, שעד כה העדיף להישאר ספון בביתו אכול דאגה, ייצא עתה לרחובות. להפגין, לצעוק, למחות. החשש וההרגשה כי אין בעל בית במדינה וכי אדם אחד, בנימין נתניהו שמו, עושה עם המדינה ואתנו מה שבא לו. ממש לא בטוח שטובת המדינה לנגד עיניו. הרי לא יכול להיות שבפנים, כשהוא לעצמו, הוא מסכים עם זה שרוב רובם של החרדים יוסיפו להשתמט מהגנה על המולדת. לא הגיוני שביבי כאזרח במדינה באמת מאמין שזה הזמן לפטר את שר הביטחון. בימים של מתיחות עצומה נוכח התקפה צפויה מאיראן, בימים של חילופי נשיא בארה"ב, בימים שרבבות חיילים עדיין נלחמים, בימים ש-101 חטופים הנמצאים כבר 400 ימים במנהרות בעזה, עדיין שם ולא רואים את האור בקצה המנהרה. בעיניים שלי, פיטורי גלנט, המאמץ שמתעצם לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, מינוי מפכ"ל בדמות בן גביר, ודומים לזה, הוא ממש לא רחוק ממה שבמדינות מתוקנות היו קוראים לזה: חיסול ממוקד של הצמרת הביטחונית של המדינה. אנשי מילואים רבים הגיבו, מיד עם פיטורי גלנט, בזעזוע עמוק ובחשש עצום מפני מה שעלול להתרחש בניהול המדינה הזו, במציאות הכל כך מורכבת הזו. ברור שהמהלך הזה של ביבי לא קשור להישגי מערכת הביטחון בחודשים האחרונים, שאין חולק שהם מעולים. ברור שהמהלך הזה פוגע בביטחון ישראל בעת הזו, בתדמיתה בעולם.
אני מעריך שגם אנשי שירות בכירים איכותיים אחרים כמו ראש השב"כ, ואולי אפילו הרמטכ"ל, יזדרזו עתה עם מסירת המפתחות. שביבי, סמוטריץ' ובן גביר ינהלו את המדינה. ו'אחריי המבול'. כל רגע שהם עדיין לא עושים את זה, צריך לדעתי להגיד להם תודה.
להערכתי, פיטורי גלנט הם רק המערכה הראשונה בדרמה שאנו הולכים לעבור בחודשים הקרובים. עם כל הכבוד לישראל כץ, מה שגלנט שכח בענייני ביטחון יקח לו שנים רבות ללמוד.
לקומבינת ביבי יהיו השלכות כ'אפקט הפרפר'. מול כל אחת משבע הזירות עימן צה"ל מתמודד, בתוך צה"ל הן בדרגיו הבכירים והן בקרב חיילי המילואים (אני מעריך שתופעת הסרבנות תלך ותעצים הן בגלל חוק הגיוס הצפוי והן בגלל פיטורי גלנט בצורה הזו), והן ביחסים עם הממשל החדש בארה"ב.
בתחושה שלי, ביבי יכול להתחיל לספור את הימים הלא רבים שנותרו לו על כיסאו, למרות הקואליציה 67 יש לו. לא לעולם חוסן. נכון לעכשיו הוא ניצח בעניין חוק המעונות/חוק הגיוס, אבל יהיה זה ניצחון פירוס, להרגשתי. פשוט, נמאס.
