הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)
אם הקב"ה הקשיב וקיבל את דבריו של משה, קל וחומר למנהיגות בשר ודם שחייבת להיות קשובה לקול אזרחיה
לאחר שישראל הקיפו את ארצות אדום ומואב, מצווה הקב"ה את משה לצאת למלחמה כנגד סיחון: "רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחֹן וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ" (דברים ב,לא). אולם משה אינו מבצע את ההנחיה אלא מעדיף לפתוח במשא ומתן לשלום, על פי צו מצפונו, כפי שלמד מהנהגתו של הקב"ה בעבר.
כך מפרש רש"י: "אף על פי שלא צווני המקום לקרוא לסיחון לשלום, למדתי ממדבר סיני מן התורה שקדמה לעולם. כשבא הקדוש ברוך הוא ליתנה לישראל חזר אותה על עשו וישמעאל, וגלוי לפניו שלא יקבלוה, ואף על פי כן פתח להם בשלום, אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום".
הקב"ה פנה אל כל אחד מן העמים וניהל עמו משא ומתן על נתינת התורה, למרות שהיה ברור שהם לא ירצו לקבלה. משה הפנים את הדרך שיש להקדים משא ומתן ומחליט ליישם את התיאוריה הזו גם כאן. הטיעון של משה היה כה חזק עד כדי כך, שהקב"ה ביטל את דעתו מפני דעתו של משה וכך נאמר במדרש (במדבר רבא חקת פרשה יט): "אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שאני מבטל דברי ומקיים דבריך: 'כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום'".
סיחון היה שליט עריץ ואכזר וכבש שטחים רבים. מצד האמת, היה נכון לפתוח במלחמה נגדו. אולם משה חשש שמא יחשוב העם שמלחמה זו דרך הפעולה האופטימלית בכל מצב, ולכן החמיר ודרש בשלום לפני שיצא למלחמה נגד סיחון, למרות שהאפשרות שסיחון יסכימו לכך היתה קלושה.
מסר כפול נלמד מהדיאלוג שהתקיים בין משה להקב"ה. האחד, כאשר יש לאדם או לאומה מאבקים רבים, אפילו כנגד עושי עוול ורומסי צדק, יש צורך להקדים ולקרוא לשלום. גם כאשר מדובר במאבק צודק והכרחי ככל שיהיה, טוב נעשה אם נפתח בקריאת שלום, גם אם הסיכוי לכך קלוש. מסר נוסף וחשוב לא פחות למדנו מפרשה זו, שאפילו הקב"ה שינה את דעתו מפני עמדתו של משה, שיש להקדים קריאה לשלום. כביכול הקב"ה אומר "נצחוני בניי", וכתוצאה מכך לפי המדרש, בהשראתו של משה נוספה בהמשך פרשה בתורה, שנכתבה ברוח פעולתו של משה: "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם" (דברים כ,י). ומכאן, אם הקב"ה הקשיב וקיבל את דבריו של משה, קל וחומר למנהיגות בשר ודם שחייבת להיות קשובה לקול אזרחיה ולערוך התאמות ושינויים לפי הצורך, במיוחד כשמדובר בסוגיות שיש בהן פיקוח נפש.
(דברים תשפ"א)
