השיטה לכוון בתפילה

בתפילה עלינו לדעת להרפות, ולהתמקד כל פעם ברגע אחד, במשפט אחד. זו אחת העצות היעילות לשמור על הכוונה

לפעמים קשה לכוון בתפילה משום שהיא נראית כמו רצף ארוך מדי של מילים, ברכות, שבחים ועניינים שונים. העצה שיכולה להועיל היא "הפרד ומשול" – לחלק את הרצף הזה לחלקים קצרים יותר, שכל אחד מהם עומד בפני עצמו, וקל יותר לכוון בו.

מסופר על הסטייפלר, הרב יעקב ישראל קנייבסקי, שבצעירותו נאלץ לשרת בצבא הרוסי. בליל שבת אחד הגיע לעמדת שמירה, וגילה שהשומר הקודם השאיר את מעיל הפרווה תלוי על עץ. הקור היה מקפיא וחודר עצמות, אולם לפי ההלכה אסור להוריד חפץ מעץ בשבת. הרב קנייבסקי ידע ששמירה בקור הזה לאורך כל הלילה היא בבחינת פיקוח נפש, ובמקרה כזה מותר לחלל שבת; אולם אמר לעצמו שיחכה חמש דקות, ואז ירגיש אם הוא אכן זקוק למעיל. הרי חמש דקות אפשר להחזיק מעמד גם בקור כזה ועדיין אין בכך סכנה. לאחר שעברו אותן חמש דקות, אמר לעצמו שיחכה עוד חמש דקות… וכך בסופו של דבר החזיק מעמד כל הלילה, ולא חילל את השבת אפילו באיסור דרבנן.

מכך אנחנו לומדים את העיקרון השימושי: לפרק את ההר הגדול להרבה אבנים קטנות. המחשבה על שש שעות בקור הרוסי נשמעת בלתי אפשרית בעליל – אבל חמש דקות זה משהו שאפשר לעמוד בו. בדומה לכך, לפעמים נראה לאדם שלכוון לאורך כל התפילה זה בלתי אפשרי. לכוון במשפט אחד, לעומת זאת – זה משהו שכל אחד יכול. אנחנו יכולים לומר לעצמנו אם כן שנכוון מכל הלב רק במשפט הבא. ואחרי שסיימנו אותו – רק במשפט שאחריו, וכך אפשר לעבור את כל התפילה מתוך כוונה. החוכמה היא לחיות את הרגע, לא לחשוב על כל אורך התפילה שממתין לנו בעתיד, אלא להתמקד בשורה או במשפט שעכשיו לנגד עינינו, כאילו זוהי משימתנו היחידה. ואחרי שמשלימים אותה – מגיעה עוד משימה כזו, וכן הלאה.

לשם כך עלינו להתרגל לחיות את הרגע, להתמקד כל פעם ברגע אחד. הנפש שלנו ממהרת לרוץ קדימה כל הזמן, להתקדם, להספיק. היא מציירת לנגד עינינו את העתיד ודוחפת אותנו אליו. בתפילה עלינו לדעת להרפות, ולהתמקד כל פעם ברגע אחד, במשפט אחד. זוהי אחת העצות היעילות ביותר לשמור על הכוונה.

(ואתחנן תשפ"א)