רציעת האוזן – האיזון שהופר

במבט פשוט על העולם ניתן לטעון שסדר הוא הדבר שמצריך מאמץ. אי סדר ובלאגן הם המצב הטבעי יותר של העולם. זהו באמת המצב הבראשיתי שקדם לבריאה שעיקרה בעשיית סדר: "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום". ועד היום, חדר שלא יסודר יהיה מבולגן, ואילו השלטת סדר וארגון תיעשה רק בהחלטה מודעת מבחירה ובהשקעה. אולי זה מה שגורם לעבד-עברי שעניינו מוסדר בפרשתנו להעדיף להישאר עם אדונו. במקום להשיב את המצב על כנו, ולהחזיר את האדם למקומו הטבעי קל יותר להיאחז בכח האינרציה ולא לשנות דבר, גם אם זה כרוך בויתור על העצמיות. הסדר בעולם תמיד מחייב אומץ ומחשבה עמוקה, הבנה וידיעה.
בניגוד לתיאור הזה, כותב ישעיהו "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא התבונן". טענתו של ישעיהו היא אמנם כלפי עם ישראל שבוגד במי שדאג לו כאומן ליונק ונשאו על כנפי נשרים, אך הרטוריקה בה הוא נוקט היא ההצבעה על האבסורד – כל דבר בטבע יודע את מקומו ושואף ומתגעגע אליו בטבעו. העולם שואף לסדר.
חלק מסדר העולם הוא עצם החוקיות שבטבע. הנתון היסודי בעולם הוא שכל דבר מוליד את הדומה לו בלבד. אין סטייה מדרך הטבע הזה. החוק המדעי הזה מעורר שאלה על אפשרות החטא אצל בני אברהם יצחק ויעקב הצדיקים. קושי על קיומה של הכפירה המובילה לגלות. ועל הגלות כאפשרות קיומית אל מול ההנחה שהמקום אינו מקומו של עם ישראל. לכל עם יש שאיפה לאומית ושאיפה לחיים בגבולות מסוימים, עם ישראל לא יכול לסטות מן החוקיות הזו. החוק הזה חזק מן הרצון ומן הבחירה. הוא אמור להיות טבוע באדם וטבוע בעם מעצם היותו חלק מן הבריאה.
מהו היחס בין החוויה הקיומית הדורשת מאמץ לשמירה על הסדר, לבין נקודת המבט הפילוסופית העיונית הנלמדת מחוקי הטבע?
מי שיתבונן לעומק יבחין שיש בבריאה שני כוחות מנוגדים. הכח הצנטריפוגלי למשל, דוחה את כוכבי הלכת מהשמש ואת הירח מכדור הארץ. אך כח המשיכה גורם להם להתקרב. מה שגורם לעולם להתנהל כסדרו הוא האיזון בין הכוחות הללו. היחס בין הסדר ובין הפרתו ניצב על איזון דק ועדין בכוחות הטבע ובכל תחום שהוא. הפרה של האיזון בטבע גורמת לאסונות טבע ולחורבן: צונאמי, התפרצות הר געש, רעידת אדמה מגפות ומחלות. וגם לאסונות בין בני האדם: רצח ומלחמה ושואה. את היציבות של העולם והיציבות של החיים בין בני האדם כל תנועה עשויה למוטט ולזעזע. התקווה של העולם והשאיפה לכונן עולם של חוקים שפויים והגיוניים שיצליחו לשמור על פרצי הגעש הסוערים של נפש האדם בשליטה היא תקווה שהולידה את הרעיון של חקיקת חוקים ותקנות חברתיות הקיימות בכל מקום מתוקן (ראו י' ברנדס, "על פני תהום" אקדמות ח 161).
העולם מייחל לטוב ולמתוקן. יש קשר בין שמירה על האיזונים בבני האדם ובין טבע המאוזן, קו ישר מחבר בין אלו. הציפיה שלנו מאויבינו להשבת בנינו הדר גולדין ואורון שאול קיימת מכח המוסר האנושי הכללי, ומכח הצורך הטבעי להשבת הסדר על כנו, הבאת בן לקברי אבותיו. זהו צורך דתי משותף הנובע מצלם אלוקים שבאדם, זו תקווה אוניברסלית אנושית של הבאת מנוחה נכונה, וזו דרך העולם וחוק טבע: "כי מעפר באת ואל עפר תשוב". העבד בפרשתנו רוצע את אוזנו, משל לנקודת האיזון שהופרה. חיילינו שלא הובאו לקבורה הם כתם על מצחנו.
(משפטים תשעט)