הכח של העם היהודי

הצביון הרוחני של האומה נשמר גם בשעות הקשות ביותר

בפרשה מתאר משה את מעלותיה של ארץ ישראל וסגולותיה. לאחר תיאור השפע המצוי בארץ ישראל התורה דורשת: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה". מכאן למדו חכמים את החובה לברך ברכת המזון מהתורה. תפקידה של הברכה להעצים את התודעה שלא רק המן שנאכל במדבר הוא נס אלוקי, אלא גם הלחם שאדם מעורב בהכנתו הוא מתנת א-ל (רש"ר הירש). בעוד ששלוש הברכות הראשונות של ברכת המזון מהוות חטיבה אחת והן מהתורה, הרי שהברכה הרביעית – "הטוב והמטיב" – היא מדברי חכמים. חז"ל תקנו ברכה זו כהודאה על קבורתם של הרוגי ביתר זמן רב לאחר נפילתם בקרב מול הרומאים. אירוע זה היה מזעזע וכך מובא בתלמוד הירושלמי תענית (ד,ה):

"כרם גדול היה לאדריינוס הרשע, שמונה עשר מיל על שמונה עשר כמין טיבריא לציפורי והקיפו גדר מהרוגי ביתר, מלא קומה ופישוט ידים ולא גזר עליהם שיקברו, עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם שייקברו. אמר רב חונה, משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. 'הטוב' שלא נסרחו 'והמטיב' שניתנו לקבורה".

הברכה הרביעית של ברכת המזון היא הודאה על כך שהרוגי ביתר הובאו לקבורה, לאחר זמן רב בו היו הגוויות בשטח ונותרו שלמות. אירוע זה היה גם אחת מהסיבות לחגיגת ט"ו באב. ולכאורה קשה הדבר, כיצד ניתן לשמוח על קבורתם של הרוגי ביתר שנהרגו בזמן חורבן ביתר, שסימל יותר מכל את הקץ לתקווה של מלכות בר כוכבא בשיאו של החורבן?

הרב קוק זצ"ל התייחס לכך (עין אי"ה ברכות ז,לא): "על כן תקנו ביבנה 'הטוב והמטיב' כנגד הרוגי ביתר שהוא סימן לדורות; כי ע"י נפילת ביתר נגדעה קרן ישראל לשעתה. והנה נשמרה צורת ההרוגים, עד שלא די שלא הרקיבו לאבד צורתם, אלא שגם לא הסריחו, להיות לאות שגם אם הננו חשובים כנטולי כוח החיים מחרב האויב שהרע בקודש, שמור בנו כוח חיים נפלא לשמור צורתינו העצמית".

זה שגופותיהם של הרוגי ביתר נשארו שלמות, למרות שהיו מוטלות זמן רב ללא קבורה – מסמל את כוחות החיים של העם היהודי גם בתקופת גלות ממושכת ובשיא חורבן. הצביון הרוחני של האומה נשמר גם בשעות הקשות ביותר. מיוחדת היא ברכת המזון; בו בזמן שאדם מודה להקב"ה על השפע שקיבל ורחוק הוא כל כך ממציאות של חורבן, הוא זוכר גם את רגעיה הקשים של האומה, ומודה על קבורתם של הרוגי ביתר שמסמלים יותר מכל את כוחות החיים הנצחיים של עם ישראל.

(עקב תשפ"א)