הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)וַתִּקְרְבוּן אֵלַי וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן (א,כב)
וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם. (ה,כ)
התורה מתארת את עמידתם של בני ישראל לפני משה במעמד הר סיני ובחטא המרגלים באותו לשון: 'ותקרבון אלי'. רש"י משווה בין האופן שבו עמדו ישראל בעת שקבלו את התורה לבין האופן שעמדו לפניו בעת שבקשו לשלוח מרגלים וכך הוא מסביר:
ותקרבון אלי כלכם – בערבוביא, ולהלן הוא אומר (דברים ה, כ – כא) ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו וגו', אותה קריבה היתה הוגנת. ילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם, וזקנים מכבדים את הראשים ללכת לפניהם, אבל כאן, ותקרבון אלי כולכם, בערבוביא. ילדים דוחפין את הזקנים וזקנים דוחפין את הראשים.
במעמד הר סיני כולם עמדו בצורה מסודרת ומופתית הצעירים כיבדו את אבותיהם – "מפני שיבה תקום." מצד שני, בשעה שעמדו לפני משה ודרשו את שלוח המרגלים עמדו והפגינו וילדים דחפו את הזקנים והזקנים את הראשים.
מדוע היה צריך משה להדגיש במהלך התוכחה את האופן שבו עמדו ישראל בעת שביקשו את שליחת המרגלים ובעת קבלת התורה?
וכך מסביר רבי אפרים מלונטשיץ בפרושו 'כלי יקר' על התורה:
אלא לפי שכל זה מענין התוכחה לומר כי עתה אני מאשים אתכם על הקריבה של מתן תורה, וכך אמר להם: במתן תורה דנתי אתכם לכף זכות וכשראיתי ילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם אמרתי: מי יתן והיה זה לבבם כל הימים. האמנם, כשבאתם לשלוח מרגלים באתם בעירבוביא ילדים דוחפים זקנים אגלי מילתא למפרע (נודע הדבר למפרע) שגם הקריבה של מתן תורה לא היתה כהוגן לשם שמים, ואדרבה היא ראיה שכל חפציכם קנייני הגוף …
בשעה שקבלו את התורה היינו מצפים שהעם יתלהב בשעה שישמע את דבר ה' בעולם. ההתלהבות יכולה לגרום לשבירת מחיצות, לדחיפות, לצעירים שעלולים להתעלם ולדחוק את הזקנים לקרן זוית. אבל בשעה שהתחננו על הצורך במרגלים שם היתה סערת רוחות, שגרמה לדחיקתם ודחיפתם של הזקנים. התסיסה שליותה את חטא המרגלים לימדה אותנו, שכאשר העם מעוניין ורוצה להשיג מטרה מסוימת הוא יכול לתסוס. זו עדות נאמנה שהשקט הנפשי שליווה את מעמד הר סיני שיקף אדישות. כולם נותרו אדישים וכל אחד התחסד ונתן את הכבוד למבוגר ממנו. בנקודה זו מוכיח אותם משה: היכן היו הכוחות הללו במעמד הר סיני? מדוע, לא התלהבתם דיו באותו מעמד לפחות כמו התסיסה שהיתה בחטא המרגלים?!
התוכחה של משה שייכת לכל אחד מאיתנו. כל אדם מודע לכוחות המיוחדים המצויים בתוכו. אולם השאלה היכן מושקעים הכוחות הללו?. האתגר הרוחני שניצב בפנינו הוא הכוונת המוטיבציה לתחומים רוחניים. אותו כח רצון שאנו מפעילים כדי להשיג דברים חומריים צריך לבוא לידי ביטוי בתחומים הרוחניים, החינוכיים, הקהילתיים.
השבוע הקרוב הוא שבוע שחל בו תשעה באב. ימים אלו הם ימי תענית ותשובה. דוקא בימים אלו יש צורך להתבשם יותר מריחה של תורה. בימים אלו יש להתאבל על ירושלים מעומקא דלבא וכבר הבטיחו לנו חז"ל : כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן.
(דברים תשעא)
