ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)יוסף 'בעל החלומות' נמצא בשלוש מערכות חלום: יוסף ואחיו, שר המשקים ושר האופים וחלומות פרעה.
במערכה הראשונה יוסף חולם, אך אינו מציע פתרון: "וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה. במערכה השנייה יוסף נמצא במעמד פותר החלום של אחרים, ופתרונו מתממש: "וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה. וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף". במערכה השלישית יוסף פותר את חלומות פרעה, אך גם מתמנה להיות האיש האחראי למימושן בפועל. התיאור המקראי אינו מותיר מקום לספק: רצונותיו, מעשיו, תקוותיו והצלחותיו נישאים על כנפי חלומותיו. "יוסף לא נמכר אלא ע"י חלום שנאמר 'ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא לכו ונמכרנו וגו", ולא מלך אלא ע"י חלום שנאמר 'ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם'" (תנחומה וישב, ט).
מדוע בחר פרעה בפתרונו של יוסף וכיצד ידע, אם בכלל, כי פתרונו נכון? ובלשון חכמים: "ר' יהושע דסיכנין בש' ר' לוי פותרים היו אותו, אלא שלא היה קולן נכנס לאוזניו, שבע הפרות הטובות, שבע בנות את מוליד, שבע הרעות, שבע בנות את קובר, שבע השיבולים הטובות, שבע אפרכיות את מכבש, שבע הרעות, שבע אפרכיות מורדות בך..".
התשובה, לדעתי, מקופלת בדברי המדרש: "שלא היה קולן נכנס לאוזניו". יוסף כפותר חלומות מגיע עם 'קבלות', והוא עומד במבחן התוצאה. ריבוי הפרטים והאריכות בתיאור הם הראיות הרבות 'מן השטח' שיאפשרו לפרעה לחקור את העניין, ולבסוף להיות קשוב דווקא לפתרונו של יוסף.
עם ישראל מעולם לא היה עם של עבדים, זו אינה בעיה גנטית ולא גזרת גורל
מדוע נבחר סיפורו של יוסף להיות החוליה הראשונה בשכבת המשפחות והשבטים? במה תורמת עובדת היותו משנה למלך פרעה ליסודות היווצרותו של עם ישראל ב'רחם המצרית'? לדעתי, גדולתו של יוסף והשפעתו הדרמטית על כל תושבי העולם העתיק מתכתבות ישירות עם הפסוק הבא מפרשת נח: "ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען". מי שקולל בפרשת נח עקב מעשהו הוא חם וצאצאיו, ברם יסודותיו של עם ישראל מן העם העברי נמשכים מן הגזע השמי. כיצד ייתכן שמצרים מבניו של חם מעבידים את ישראל בפרך? על פי פסוקי המקרא, המצב היה צריך להיות הפוך בתכלית!
כאשר משה יבשר לזקני ישראל על הגאולה הצפויה, יכולים היו להצביע על היותו של עם ישראל עם של עבדים שאין להם כל סיכוי להיות בני חורין. כתגובה, יכול היה משה להוכיח כי עם ישראל מעולם לא היה עם של עבדים. זו אינה בעיה גנטית ולא גזרת גורל! עובדה, "עד לא מזמן הציל אחד מבני עמנו, יוסף הצדיק שמו, את העם המצרי, ושלט בו ללא עוררין. תקופת שלטונו, סיפוריו, ועצמותיו של יוסף הן עדות חיה להיותנו עם בני חורין, שרק רוע גזרותיו של פרעה הוריד אותנו לעבדות נוראית ולמ"ט שערי טומאה".
העברי הראשון שזכה להיות שליט באימפריה המצרית הוא יוסף הצדיק. האירוע שבגינו הוא זכה לכך הוא פתרון חלומו של פרעה, ונכון יותר לומר, קבלת אחריות על מימוש הפתרון שהוא עצמו פתר לפרעה. בל נשכח כי חלומותיו של יוסף היו מן הסיבות הישירות לירידת בני ישראל למצרים, אבל במצרים נעשינו לעם ובכך התקיימו דברי ה' לאברהם: "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה". במבט-על, בחר ה' את החלום מתוך ארגז הכלים האין-סופי שלו, ככלי מרכזי במציאות האנושית המסובכת שבעזרתו הוא הוציא לפועל את תוכניתו.
כאז כן עתה, "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים". בכל שנות הגלות חלמנו על ממשלה יהודית, צבא יהודי ומדינה יהודית. כשזכינו לכך נהיינו כחולמים, עסוקים בבעיות הקטנות של הקיום האישי והלאומי, ואין אנו מתפנים לראות את התמונה הגדולה. אנחנו, כמו בני יעקב, מתקשים לקבל את הגשמתו של החלום הגדול בתולדות עמנו.
