מתוך מאתיים עניינים שטורדים את מנוחתי, "כאן ועכשיו" יש רק ענין אחד שאני באמת יכול להיות בו – אז למה לא להתמקד בו?
צמד המילים "שמירת המחשבה" נפוץ הוא בקרב עובדי ה' ומהלך אימה על המקדשים עצמם בסילודין. גבול יש לו לאדם במעשיו מה יעשה והיכן ימנע ויגדור עצמו, אבל במחשבה? הנחת היסוד, ההתניה הנפוצה היא כי שמירת המחשבה זהו מושג שמהותו משטר קפדני המהלך אימה על האדם בהקשר של מחשבות פסולות והרהורי עבירה. איני בא לשלול זאת, אך דומה כי יש רובד שלם בתחום הזה שיש בו כדי להביא ריפוי לאדם ולתת בו חיים חדשים לגמרי.
"עלים לתרופה" הוא קובץ מכתבים שכתב רבי נתן מברסלב, רובם ממוענים לבנו, והם מספקים לנו הצצה לעולמו, להתנהלותו היום יומית. המסמך הזה מרתק כיון שהוא מתייחס לחיים עצמם, לדרכי ההילוך בעולם מפתיע ודינמי שכידוע לא תמיד מציית ונענה למה שכתוב בספרים… כך שיש שם יישומים מעשיים לרעיונות עמוקים.
בעניין שמירת המחשבה הוא כותב דברים שלטעמי יש בהם חידוש מהותי ובשורה בציר המעשי ביותר של היום יום:
"…לְהַצִּילְךָ מִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת יְתֵרוֹת, רַק לְהַרְגִּיל עַצְמְךָ בְּכָל עֵת לְהָסִיחַ דַּעְתְּךָ לְגַמְרֵי מִמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁאֵינָם נִצְרָכִים בְּאוֹתוֹ הַשָּׁעָה, וְלֹא תַּתְחִיל לַחֲשֹׁב בָּהֶם כְּלָל, וְזֶה עֵצָה טוֹבָה מְאֹד, וְלִהְיוֹת כְּשׁוֹכֵחַ לְגַמְרֵי, וְגַם יוֹתֵר מִשִּׁכְחָה, וְלַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵלּוּ הָרַעְיוֹנִים כְּלָל, וְלַעֲסֹק בַּמֶּה שֶׁעוֹסֵק בְּתוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן וְכַיּוֹצֵא. וַאֲפִלּוּ מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת אִם אֵינָם שַׁיָּכִים בְּעִנְיָן זֶה צְרִיכִים לְסַלֵּק גַּם כֵּן כְּאִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ עַתָּה מֵהֶם כְּלָל".
מה הן מחשבות "יתרות"? כל מחשבה שאינה רלוונטית כאן ועכשיו! "ואפילו מחשבות טובות – אם אינם שייכים בעניין זה צריכים לסלק גם כן".
זאת אומרת שהעניין הזה של שמירת המחשבה, הוא דבר ששייך ממש כל רגע ורגע והמהות שלו היא להיות נוכח כאן ועכשיו בחיים שלי. בין אם זה בביזנס ובין אם זה בתפילה וכו'.
המוח טס, האדם חושב המון מחשבות בכל יום.
הנקודה היא, שהמחשבות עלולות להוציא אותי מן החיים, לשאוב אותי החוצה מכל מצב ופשוט לאטום אותי מנוכחות.
כמה חרדות ופחדים, טרדות ולחצים והסחות דעת שהאדם סובל מהן, מכלה את זמנו, בשעה שאין לאל ידו לעשות כאן ועכשיו דבר בנושא.
איזו רפואה היא לאדם שממוקד לחלוטין בדבר שבו הוא עוסק כרגע…
יש פה יישום פרקטי שיש בו בכדי למקד את החיים ולהעמיק אותם באופן של שינוי מן הקצה אל הקצה:
שיחה עם בת הזוג או עם ילד תהיה קשובה ובנוכחות של מאה אחוז, תפילה, עיון בתורה, פוקוס בעסקים, מה לא? הרי מתוך מאתיים עניינים שטורדים את מנוחתי, "כאן ועכשיו" יש רק ענין אחד שאני באמת יכול להיות בו – אז למה לא להתמקד בו?
האדם חושב לעצמו על אידאלים גדולים שהוא רוצה לממש, כמו גם על מטלות הרובצות לפתחו, אבל מלבד אשליה כי ריבוי מחשבות יש בו מעין "היענות" אל המחויבויות שלו, בעצם אין בהם דבר כי אם שיתוק ודלדול של הדבר האחד שכן שייך עכשיו, של הצעד הבודד – שאחריו יבואו עוד מאות ואלפים- אבל רק אחריו.
אם נשוב לתחילת הדברים, הרי ברור שיש כאן מהלך של התגברות והצבת גבול, אבל במקום מלחמה אבודה ומייגעת של האדם נגד עצמו, יש כאן פתיחת דלת להעמקה נפלאה בחיים עצמם.
(שופטים תשפ"א)
גיוואלדיג כל כך