הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)אירועי שבת שמחת תורה תשפ"ד הבליטו באופן מיוחד את 'מסירות הנפש' הקיימת בעם ישראל האחד כלפי השני. מאות מקרים של אנשים שבאו מכל חלקי החברה הישראלית ומסרו נפשם כדי להציל מסכנה אנשים שאינם מכירים. רבים מהם אנשים מהשורה, שאינם חלק מגופי הביטחון, כאלה שאין מוטלת על כתפיהם אחריות רשמית להציל את זולתם. הקול הפנימי שלהם שלח אותם להציל את אחיהם שבצרה, למרות הסכנה, ולענות 'הנני'. ריבוי המקרים מלמד על דנ"א מיוחד ומעורר השתאות של 'מסירות נפש' הקיים בעם ישראל לדורותיו.
מ'פרשת העקידה' שנקרא השבת, ניתן ללמוד מהם שורשיה של תכונה זו בעם ישראל. פרשת העקידה היא אחת הפרשיות המכוננות בתורה, שקשה להבינן בשכל אנוש. בפרשת העקידה מוזכר שלוש פעמים הביטוי הייחודי – 'הנני': כביטוי להיענות המוחלטת של אברהם לצו האלוקי: "ויאמר הנני" (בראשית כב א), כמענה לבנו יצחק: "הנני בני" (שם פס' ז), וכמענה למלאך ד' המורהו: "אל תשלח ידך אל הנער", ושם: "ויאמר הנני" (שם פס' י"א).
יש להדגיש שבקריאה, 'הנני' – הנה אני, אין נכונות אקסטטית הנובעת מאובדן העצמיות, אדרבא, יש בה התחברות ל'אני', לרצון הפנימי הנובע מעומק העצמיות (ראו 'עולת ראיה' ח"א עמוד פה).
הפסוקים אומנם מתארים בעיקר את הניסיון של אברהם אבינו במעשה העקידה, אולם למעשה יצחק הוא האישיות המרכזית בעקידה, והניסיון שלו אינו נופל משל אביו, ועל שמו היא נקראת 'עקידת יצחק'.
יש המתייחסים ליצחק 'כנער' המובל לעקידה על ידי אביו, בצורה פאסיבית (אבן עזרא כב ה), אולם חז"ל מדגישים שבעת העקידה יצחק היה בן 37 שנים (בראשית רבה נה, ד, פרקי דרבי אליעזר ל"א) וכוחו היה במותניו. לו לא היה מוכן למסור את עצמו לעקידה על פי הצו האלוקי, בצורה שקשה לתפוס בשכל אנוש, היא לא הייתה יכולה להתרחש: "הא לכם יצחק, ע"ה, אשר מסר עצמו בלי שום סירוב ועיכוב, ופשט צווארו על גבי מזבח להישחט, לעשות רצונו יתברך, עם שהיה יכול בקטנה שבתנועות להימלט על נפשו, בהיותו בתוקף, במבחר ימיו" ('בינה לעיתים' לרבי עזריה פיג'ו דרוש עה). יצחק הלך לעקידה בדעה צלולה: "ומלאכי השרת אומרים בואו ראו שני צדיקים, אב שוחט ובן עומד לישחט ואין מעכב בידו" (אבות דרבי נתן כת"י, תו"ש אות צב).
יצחק הכיר במשמעות של הצו האלוקי העליון שהתקבל על ידי אברהם, והתעלה מעלה מעלה להבינו ולהזדהות עימו בכל ישותו: "יצחק שוב לא היה ילד, הוא היה איש עצמאי בן שלושים. גדולת נפשו בכל מעשה העקידה היא אפוא ממין גדולת נפשו של אברהם" (רש"ר הירש בראשית כב ג).
מעשה אבות סימן לבנים – ממעשה אבות ניתן ללמוד מה הוטבע בתורשה בבנים לדורות הבאים: "אומר לך כלל, תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בעניין אברהם יצחק ויעקב, והוא עניין גדול הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט): כל מה שאירע לאבות, סימן לבנים" (רמב"ן על בראשית יב ו). ניסיון העקידה הטביע בדנ"א הקולקטיבי של עם ישראל את הדבקות והנכונות להקרבה ולמסירות נפש בלתי נתפסת על היקר והקדוש לנו ומלמדת עד היכן יכול להגיע כוח העמידה אל מול ניסיון מאתגר שאין דומה לו. כל זאת בזכות אמונה איתנה בקב"ה ובתורתו.
לאורך הדורות, זה אלפי שנים, מהעקידה עד ימינו אנו, ידע עם ישראל 'עקידות' רבות. בשנות הגלות היו אלה בעיקר כתוצאה מהרצון של הגויים להמיר יהודים על דתם, או כתוצאה משנאת יהודים. מאז תקומת מדינת ישראל והקמת כוח המגן העברי, עם ישראל ידע עקידות של בנים שקראו 'הנני' – שנענו בדעה צלולה ובלב שלם לצו הגנת האומה, והיו מוכנים למסור את הנפש ולעקוד את עצמם כדי להגן עליה בגופם. זו המורשת של האבות והאימהות.
מוקדש להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת הפצועים ולהשבת החטופים
(וירא תשפ"ד)
