שיטת לבן ויום שישי השחור

עלינו לכונן אורח חיים שמקיים את צו הנביא "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת"

לבן מקבל את פני יעקב המגיע לחרן בריצה נלהבת ונלבבת: "וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ". התלהבות זו לא נבעה ממצוות הכנסת אורחים שהתגלגלה לפתחו, אלא מהניסיון הקודם שהיה לו עם עבד אברהם שנים רבות קודם לכן. לבן זכר היטב כיצד עבד אברהם הגיע מצויד בתכשיטים רבים ויקרי ערך. מסופר שם כיצד לבן "כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ", פנה אל העבד ואמר לו: "בּוֹא בְּרוּךְ ה' לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים". ורש"י הסביר: "אמר לבן בליבו: עשיר הוא זה, ונתן עיניו בממון".

כעת לבן בטוח שבתור הנכד והיורש של אברהם, גם יעקב טעון בתכשיטים וטחון בכסף, והוא מחבקו ומנשקו כדי לגלות את ההפתעות שטמונות בבגדי יעקב ועל גופו. כשמתברר לו שיעקב הגיע בידיים ריקות, הוא מזמינו לתקופה מוגבלת של חודש ימים, ואף זאת בתמורה לעבודה במשרה מלאה בתור רועה. בהמשך, לבן מוכן לעשות הכול כדי למקסם רווחים, ולשם כך הוא מרמה את יעקב ומקפח את שכרו, וכול זאת בשל חמדת הממון וחיבת הרכושנות.

דגם הפוך לחלוטין מציב בפנינו בפרשה יעקב אבינו. בצאתו לחרן הוא מבקש מה': "וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" (בראשית כח, כ). לכאורה ברור שהלחם נועד לאכילה והבגד ללבישה, ויעקב לא היה צריך לציין זאת? אולם נראה שתפילת יעקב משקפת את דרכו בחיים להסתפק במעט ההכרחי. לכן הוא לא מבקש בשר ודגים וכל מטעמים, אלא רוצה מצרכי מזון בסיסיים. הוא לא מבקש בגדים מגוונים לארון הבגדים, אלא בגד ללבוש ודי לו בכך. מידתו של יעקב באה לידי ביטוי גם בדבריו בחזרתו מחרן, כשהוא אומר לעשיו בפגישתם: "קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי… כִי יֶשׁ לִי כֹל", ובכך מבהיר שיש לו כל צורכו. עשיו, לעומתו, מצהיר: "יש לי רב", יש לי מעל ומעבר למה שאני זקוק לו.

אנו חיים בתקופה בה תרבות הצריכה חוגגת. השימוש בביטוי "חוגגת" כאן איננו סלנג, שכן בשנים האחרונות חדר לחברה הישראלית המושג "חגי קניות". "חגים" אלה באמת משקפים התנהלות של רבים בזמננו שלא צורכים בגד ללבוש ונעל לנעול וכורסא כי הישנה נשברה ואין ברירה, אלא קונים בגדים לפי מותגים, כלים רק כי הם יפים, מוצרי חשמל מפני שיש לאחרים ורהיטים בגלל שהסגנונות משתנים. אנשים מתלוננים על יוקר המחיה בישראל, אבל ממשיכים לצרוך כי יש "סייל". מקוננים וקונים! מי שמאבדים עשתונות ביום שישי השחור, הולכים למעשה בדרכו של לבן.

סוגיית הצרכנות המוגברת נוגעת באופן ישיר גם למשבר האקלים בעולם. המשבר האקולוגי הינו בראש ובראשונה תוצר של תיעוש מוגבר ועצום ממדים, ותרבות של צריכה עודפת המסיבה נזקים. חברת השפע של זמננו מתאפיינת באורח חיים בזבזני, ומתייחסות לעולם כאל משאב שאפשר לקיים בו תפוס כפי יכולתך, ונצל אותו בלי כל הגבלה. משבר האקלים הוא התוצאה.

עלינו לכונן אורח חיים שמקיים את צו הנביא "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת" (מיכה ו, ח), חסכן וצנוע יותר במשאבים חומריים ועשיר יותר במשאבי תרבות, חברה ורוח. מותר להחזיר לשיח שלנו את המושג הישן והטוב של הסתפקות במועט, ולהחדיר לאורח החיים שלנו ערכים של אחריות, אכפתיות וערבות הדדית.

גדולה ההסתפקות במועט שהיא מביאה לידי סיפוק הרבה. המשנה מלמדת: "כך דרכה של תורה, פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה. אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, (אבות ו, ד). קל להבין כי דרך חיים זאת מביאה לעולם הבא, אך החידוש בדברי חז"ל אלה הוא שמידת ההסתפקות מבטיחה גם אושר בעולם הזה.

חז"ל לימדונו (אבות ד, א) כי העשיר באמת הוא לא מי שיש לו בחלקו, אלא מי ששמח בחלקו. השמח בחלקו לא ייכנס לחובות כבדים ולא יחוש קנאה באחרים, אלא יזכה לשלוות נפש ושמחה, לשלום עם עצמו ועם אחרים ולאחווה.

עשיו איננו מסתפק בלחם לאכול, אלא מכין מטעמים, ואם יש אוכל פשוט הוא שואף לקבל אותו בכמויות: הלעיטני נא.]

(ויצא תשפ"ג)