חשבון הנפש של מלחמת יו"כ ממשיך להשתנות

 

למרות מחדלי המלחמה, היא חשפה את האמונה הגדולה בצדקת הדרך שהיתה ללוחמים שהיו נכונים למסור את הנפש

מאז מלחמת יוה"כ התווסף היבט נוסף לאווירת התשובה של הימים הנוראים. לחשבון הנפש ולתיקון האישי, המשפחתי והקהילתי נוסף היבט דומיננטי של חשבון נפש ציבורי ותיקון לאומי קולקטיבי. המלחמה והמחדלים שנחשפו, בעיקר בתחילתה, יצרו 'רעידת אדמה' שערערה את הבטחון והאמון במנהיגות. ומצד שני הניצחון הגדול שהושג במלחמה, ב'מהפך' הגדול ממצב הפתיחה של המלחמה לסופה. מההפתעה שהביאה לפגיעה קשה בצה"ל בסיני ובגולן ולקרבנות רבים, לפריצה לעומק המובלעת הסורית, עד ארבעים ק"מ מדמשק ואיום על הבירה הסורית, ולחציית התעלה לתוך שטח מצרים עד הק"מ ה-101 מקהיר. 'מהפך' חסר תקדים בהסטוריה הצבאית. היו בו גילויים של 'ניסי שמים' וגילויי גבורה ו'רוח לחימה' יוצאי דופן של לוחמים מן השורה ומפקדים זוטרים. לוחמים שמצאו את עצמם במצבים בלתי אפשריים של נחיתות מספרית ביחס של 1:10 בינם לבין נחשולי האויב. והם, למרות הכל, לא נסוגו אלא המשיכו להילחם, בעוז ובתושיה, באמונה גדולה בצדקת הדרך ובמחויבות להגנה על המדינה ויושביה. בכך הצליחו לגרום אבידות כבידות לאויב, לעכב ולשבש את תוכניותיו.

בפרשתנו נפרד משה רבנו מעם ישראל, ערב הכניסה למלחמה על ירושת הארץ, ומבקש לחזק את רוח העם, ואת הכרתו בכוחותיו, אל מול מצבים קשים, ומאלה שיבקשו לגמדם: "חזקו ואמצו! אל תיראו ואל תערצו מפניהם!" (דברים לא ו). "הוצרך להזהירם שאפילו יראו בעצמם במעמד רע איזה גדוד פרטי. והיה אפשר למסור (להכנע א.ש.) זה הגדוד להאויב. וכו'. הזהירם שלא ישברו את הגדוד בשום אופן ויהיו בטוחים שאח"כ ינצחו המה וכו'. להזהיר שלא יהיה לבבו נשבר בשעה שיראה המעמד שלא בטוב" (העמק דבר).

חשבון הנפש הציבורי שבא בעקבות המלחמה זיהה את התשתית התודעתית שאפשרה לאויבנו להונות ולהפתיע אותנו בצורה מעוררת פליאה. הוא הצביע על היהירות המתנשאת של 'כוחי ועוצם ידי' ושל 'אני ואפסי עוד', שהיתה נחלתנו מאז הניצחון המופלא של מלחמת ששת הימים. שהכתה אותנו בסנוורים וגרמה לנו להיות שאננים, לזלזל באויבנו ולדבוק ב'קונספציה' שהם לא 'יעזו' לצאת להילחם נגדנו. עד כדי כך, שלמרות כל 'הסימנים המעידים' על היערכות למלחמה על הגבול בסדרי כוחות חסרי תקדים, העדפנו 'לספר' לעצמנו שמדובר בהיערכות לתרגיל. הוא אף ביקש לסמן את האשמים ב'מחדל' בקרב המנהיגות ולאחר מספר שנים הוא גם העביר אותם מתפקידם ויצר מהפך פוליטי. מאז הפכו הימים ש'בין כסה לעשור' לימי בכי ונהי ו'הכאה על חטא' על החזה הציבורי. מידי שנה התפרסמו בתקשורת 'גילויים חדשים' ומגמתיים על 'מחדלי המלחמה' וקורבנותיה. ימים של רוח נכאים ציבורי של 'שיח ציבורי' שגלש מ'חשבון נפש' ציבורי ל'הלקאה עצמית' ציבורית שהיתה בה מגמה מגמדת, מרפה ומחלישה, ואבדן אמון וביטחון עצמי בעוצמה ובחוסן הלאומי. אוירה שלא אפשרה להעריך ולהוקיר את הלוחמים שנלחמו בגבורה עילאית.

אולם ל'חשבון הנפש הציבורי' של המלחמה צריך להיות גם צד שני. הוא חושף את האמונה הגדולה בצדקת הדרך שהיתה ללוחמים שנקראו בשעת מבחן להגן על המדינה, והיו נכונים למסור את הנפש. זה מה שגרם להם להמשיך להילחם גם במצבים בלתי אפשריים וחסרי סיכוי, ולא לסגת. ובכך לפגוע פגיעה קשה באוייב ולשבש את תוכניותיו. רבים מהם גם שילמו את המחיר הקשה מכל, בגופם, בנפשם ובחייהם. המלחמה חשפה את העוצמות האדירות של ה'אתוס' הלאומי שגנוזות בעם ישראל, את 'גבורת הנפש' ביום פקודה. ואת ה'הנני', ההיענות למשימה ב'מסירות נפש'. תכונה שעמדה בהצלחה במבחנים נוספים במלחמות ובאירועים מבצעיים בהמשך.

קולות שניסו לאזן את התמונה ולהציג את צידו השני של המטבע הושתקו. לקראת אירועי שנת השלושים למלחמה ביקשנו 'לאזן' ולתת משקל מאזן ל'מהפך' לצד ה'מחדל'. ולהוקיר את הלוחמים.

המורכבות הזו משתקפת גם בתהליך התשובה האישי. מצד אחד אנו חייבים להתוודות על ה'מחדלים' ולהכות 'על חטא', וגם לחשוף את תעצומות הנפש, הגבורה והבטחון העצמי שמאפשר להתמודד, ולתקן.

(וילך – שבת שובה תשפ"ב)