הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)עולם הטבע מלמד אותנו כי הזמן אינו לינארי, כי אם מעגלי. כשמדובר בירח – הוא מתחדש בכל חודש; כשמדובר בשמש – המעגל נסגר ונפתח בכל שנה. מה שתלוי בנו הוא השאלה האם אנחנו מייחסים לכך חשיבות.
אפשר להתעלם מכך, ולחיות את החיים כקו רציף אחד; אפשר לייחס לכך חשיבות, ולנצל את המעגל הזה כדי לסכם את השנה הקודמת ולפתוח את השנה החדשה. זו דרכה של היהדות. שמייחסת למעגל הזה חשיבות גדולה, ובצירוף של שנת השמש וחודשי הלבנה קראה לכולנו לציין את השנה החדשה, ולתת למועד הזה משמעות כפולה: סיכום ופתיחה.
toby christopher unsplash
אנחנו מסכמים שנה קשה מאוד, שעברה על היהודים כולם, בין בארץ ובין בתפוצות. חשוב להדגיש כי אסור לנו לשכוח שבמסגרת כ-4,000 שנים מאז ימי אברהם אבינו ועד ימינו – אנחנו חיים בתקופה שהיא בין הטובות ביותר שהיו לנו, אבל הדבר אינו מבטל את תחושת המשבר שאנו נתונים בה כעת: החטופים שעדיין סובלים סבל נורא ומשפחותיהם, וגם אם ישוחררו עד יום הכיפורים – ריפוי הצלקות ייקח זמן רב; נפגעי הגוף והנפש הרבים, המשפחות השכולות, הטראומות הלאומיות, והעלייה הוראה באנטישמיות ממנה סובל העם היהודי כולו. חגי החודש השביעי קוראים לנו לא לשקוע באדישות ובהתנהלות היומיומית כי אם להתבונן על הכל בסקירה אחת, ולראות את התמונה הכוללת. רק כך אנחנו יכולים לשאול את השאלה החשובה מכולן – מה מוטל עלינו לעשות כדי שהשנה הבאה תהיה טובה יותר. זו המשמעות האמיתית של הכפרה והתשובה ביום הכיפורים.
ואנחנו מכירים בימים מיוחדים אלה שלא הכל תלוי בידינו. יש הרבה דברים שהיינו רוצים שיתרחשו – אולם הם מתנהלים לפי כללים אחרים. אנחנו מזכירים לעצמנו את האמונה שהקב"ה הוא גם א-לוהי ההיסטוריה ולא רק א-לוהי הבריאה, ואין אנו יודעים לקרוא את המהלכים ואת הסיבות למערכת המורכבת בה אנו חיים. אולם, הדבר אינו פוטר אותנו מליטול את האחריות לנושאים שהם כן תלויים בנו.
ובראש בראשונה – כיצד אנחנו עומדים מול כל האתגרים האלה. חכמינו למדו אותנו זוויות שונות של הרעיון היסודי שיחסי בין אדם לחברו הם התשתית החיונית. רבי עקיבא אמר על התורה כי "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה"; הלל הזקן לימד את הגר שבא להתגייר כי "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" הוא יסוד תורה, ואת השאר צריך ללמוד בהמשך. אמת הדבר, שאנחנו רואים את הדברים גם במישור הריאלי. אין ספק כי המחבלים הארורים נכנסו בפרצה שאנחנו סדקנו ביחסים בינינו, בקרע הפנימי בתוך העם היהודי, בתחושה העצמית של כל צד שכל האמת נמצאת אצלנו בלבד, ובהטחת דברים קשים מאוד האחד מול השני. ההחלשה הזו היא באחריותנו, ואנחנו גם אלה שיכולים לתקן.
אם נקבל על עצמנו להתכפר, ומעתה והלאה ננהל בדרך אחרת את המחלוקות בינינו – לא בדרך של השתקה ובוז, טענות כזב ושפה קשה – כי אם בנתינת אמון שגם הצד השני מבקש טוב, ושגם אצלו נמצא חלק מהדברים הנכונים שיש לעשות; אם נחפש דרך של שיתוף ולא של קרע; אם נאהב את המחלוקת, כהמשך לתרבות היהודית ששמחה מאוד על כך שלא כולם חושבים את אותו הדבר, אבל לא את הפילוג; אם נחדש את הברית בין החלקים השונים באומה, בין יהודי ארץ ישראל ליהודי חוץ לארץ, ובין הקבוצות השונות, ונזכיר לעצמנו כי לא זו בלבד שיש לנו ברית גורל משותפת, אנחנו צריכים גם לחפש את הייעוד המשותף שאנחנו מסכימים עליו – נפתח את השערים באור פנימי גדול.
מתוך האור הזה נוכל להתמודד עם האתגרים הגדולים שעומדים בפני העם היהודי כולו, וגם נהיה ראויים לפנות לקב"ה ולבקש כי אף הוא יראה את שאנו עושים עלי אדמות, וישרה עלינו שנה טובה ומבורכת, שתהיה טובה מקודמתה, ואור חדש על ציון יאיר.
