"שנא את הרבנות"?

אדם בעל השפעה המצפה והתובע מסביבתו רווח וכבוד שאינו ראוי להם, מבזה את עצמו

פרק א' משנה י' – חלק שני

"שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר: אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת"  (אבות א', י').

רבנות משמעה מעמד של שררה וכוח. במשנה שלפנינו שולל שמעיה שימוש מנצל של מעמד תורני – חברתי, לשם השגת יתרון כלכלי או אחר.

לרמב"ם אמירה נוקבת בעניין: "לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הציבור, וכן צוו חכמים ואמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, ואפילו היה חכם ומכובד… מוטב לפשוט עור בהמות נבלות ולא יאמר לעם חכם גדול אני כהן אני פרנסוני, ובכך צוו חכמים, גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי מים לגנות ועושי הברזל והפחמים ולא שאלו מן הצבור ולא קיבלו מהם כשנתנו להם" (הלכות מתנות עניים פרק י הלכה יח).

אילבה ג'וליה מרגרטה יוהנסון היא שרת העבודה של שבדיה. לאחרונה נחשפתי לתמונתה כשהיא אוכלת סנדוויץ וממתינה לרכבת בסוף יום עבודה… מציאות מרעננת ומעוררת השראה.

"אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת": בעוד פירות העמל והיצירה (ואף הסבל הכרוך בהם, הכישלונות והדחיות), הנם נחלתו של האדם לנצח ותורמים לעיצוב אישיותו, הרי שהשררה ומנעמיה בפרט, מבטאים הישג חברתי זמני וחולף, תלוי נסיבות ואינטרסים. משאֵלו ישתנו – ייעלמו הם עמם…

עבודת עומק ויושרה רוצה עבורנו שמעיה ולא כוחניות ותלות. עשייה ומאמץ, כנגד מניפולציה דתית וחברתית.

"עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה" (משלי, ט"ו,כ"ז). הורה/מחנך/שר/רב וכל אדם בעל השפעה, המצפה והתובע מסביבתו רווח וכבוד שאינו ראוי להם, מבזה את עצמו ומתריס שלוש פעמים כנגד מי שבראו: בראשונה, בהניחו שלמוּת עצמית ואי הזדקקות להמשך השתלמות ושכלול, בשנייה – בהפיכת לימוד התורה מתכלית לכלי ואמצעי לשדרוג חומרי, ובשלישית – בהמלכת הציבור וגחמותיו עליו במקום את יוצרו.

"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" (שמות, יט, ה). מסתבר כי רבנות אמיתית אינה מתנה ואף לא שררה כוחנית, אלא היא בעצם, עמל ואוּמנוּת, ובמילים אחרות – מלאכה…

לתגובות: naomieini1@gmail.com

(האזינו – סוכות תשפ"ב)