עדה, עדות ובאר

המים העולים לקראת רבקה הם גם עדות מבשרת על שיוכה לבית אברהם ובניו, ולהיותה אם לעדת ישראל

סכסוכים בין רועים אינם מניחים לאברהם, וגם בפרשה שלנו, הוא צריך להוכיח לאבימלך כי הבאר שלו נגזלה ממנו: "וַיֹּ֕אמֶר כִּ֚י אֶת־שֶׁ֣בַע כְּבָשֹׂ֔ת תִּקַּ֖ח מִיָּדִ֑י בַּעֲבוּר֙ תִּֽהְיֶה־לִּ֣י לְעֵדָ֔ה כִּ֥י חָפַ֖רְתִּי אֶת־הַבְּאֵ֥ר הַזֹּֽאת".

המדרש (ב"ר נד) מתייחס להוכחה המיוחדת שהיתה לאברהם לבעלותו על הבאר:

"רועיו של אברהם היו מדיינים עם רועיו של אבימלך. רועי אברהם אומרים: לנו הבאר, ואלו אומרים: לנו הבאר. אמרו להם רועי אברהם: כל מי שהמים עולים להשקות את צאנו שלו היא הבאר, כיון שראו המים צאנו של אברהם אבינו מיד עלו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: את סימן לבניך, מה את כיון שראו המים את צאנך מיד עלו, אף בניך כיון שהבאר רואה אותן מיד יהא עולה. הה"ד (במדבר כא) 'אז ישיר ישראל את השירה הזאת' [עלי באר ענו לה], אמר להם ר' יצחק בר חקורה: עוד מן אתרה לית היא חסירה [עוד מן המקום הזה, מן הפסוק הזה, אין היא חסרה], בעבור היתה לי לעדה אין כתיב כאן, אלא 'בעבור תהיה לי לעדה'".

המים עולים לקראת אברהם אבינו, וגם כאן, מעשה אבות סימן לבנים, ודברים שאירעו לאברהם רומזים לאשר יארע לבניו: גם לעדת בני ישראל במדבר יעלו המים מן הבאר, אותה באר ניסית עליה שרים ישראל בפרשת חקת. ר' יצחק בר חקורא מוכיח את הדברים מדרשת הפסוק בבראשית, מבלי להזדקק לפסוק בספר במדבר האומר "עלי באר", וזאת על סמך כפל המשמעות של המילה 'עדה', והדיוק של הקריאה בלשון עתיד. לא רק על המים שכבר עלו אנחנו מדברים, אלא על המים שיעלו בעתיד לעדת ישראל. החיבור הזה שבין עדה לעדה, טומן בחובו עומקים של משמעות: שהרי אחד מתפקידיה של עדת בית ישראל הוא להיות עדה: "ויאמר יהושע אל העם עדים אתם בכם כי אתם בחרתם לכם את יהוה לעבד אותו ויאמרו עדים" (יהושע כד כב).

הדברים שולחים אותנו להצצה גם אל פרשת חיי-שרה, ואל ההבנה, כי המים העולים לקראת רבקה (ב"ר ס), הם גם עדות מבשרת על שיוכה לבית אברהם ובניו, ולהיותה אם לעדת ישראל:

"ותרד העינה ותמלא כדה ותעל, כל הנשים יורדות וממלאות מן העין, וזו כיון שראו אותה המים, מיד עלו, אמר לה הקב"ה: את סימן לבניך, מה את כיון שראו אותך המים מיד עלו, אף בניך כיון שהבאר רואה אותן מיד תהיה עולה…".

(וירא תשפ"ב)