הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)
פרשת 'וירא' פותחת בתיאור המקום בו שוהה אברהם: "וירא אליו ד' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום" (בראשית, י"ח א'). מהי תכליתה של אותה התגלות ד' אליו? על שאלה זו משיבים חז"ל: "אמר רבי חמא בר חנינא, אותו היום, יום שלישי של מילה של אברהם היה, ובא הקב"ה לשאול באברהם" (ב"מ פ"ו ע"ב), כלומר, ד' לא התגלה לאברהם על מנת לדבר עמו, כי אם על מנת לבקרו ולסעדו בתקופת המחלה שלאחר ברית המילה.
מדוע טורחת התורה לציין את המקום שבו נראה ד' לאברהם? במדרש מובא חששו של אברהם: "אמר, עד שלא מלתי, היו העוברים והשבים באים אצלי" (עכשיו יימנעו מכך)? (בראשית רבה, מ"ח ט'). המדרש שם בפי אברהם חשש, שמא אחרי המילה ייבדלו ממנו עוברי דרכים. החשש נמוג עת מגיעים אליו שלושת האורחים, "וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים…" (שם, ב'). מרגע זה עובר אברהם לפעילות נמרצת של הכנסת אורחים.
מאמר חז"ל "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה" (שבת קכ"ז ע"ב) מקורו בתמיהה – היאך עזב אברהם את הקב"ה ורץ לטפל בשלושת אורחיו? החיבור בין הכנסת האורחים ושליחות המלאכים בפרשה מרמז על כך שגורלה של סדום נעוץ במפגש המלאכים עם אברהם ובהכנסת האורחים. הקב"ה מוכיח לאברהם במשפטה של סדום שדרכו היא דרך הצדקה והמשפט, כדי שהוא יוכל לצוות דרך זו לבניו.
הראשון שגילה לאנושות את הדרך להתגבר על הטבע האגואיסטי היה אברהם אבינו, שחי בממלכת בבל העתיקה לפני כ- 3,500 שנה. הוא קרא לכל מי שנקרה בדרכו לבוא וללמוד כיצד לבנות יחסים של אהבה בין בני האדם.
מיטת-סדום היא אחד מסמלי הרשע באגדה העברית. בתלמוד מסופר על מנהגיהם האכזריים של תושבי סדום. כשהגיע אורח לעיר, היו מלינים אותו על מיטה שנועדה לאורחים. אם המיטה הייתה קצרה על מידותיו היו מקצצים את רגליו, ואם מידות גופו היו קטנות מן המיטה, היו מותחים בכוח את איבריו עד שיתאימו אליה (סנהדרין ק"ב ע"ב).
התורה מתארת את אנשי סדום כ"רעים וחטאים מאוד". מעיון בדברי הגמרא עולה שחטאם של אנשי סדום ועמורה נבע מרוב השפע והטוב שהיו להם. כתוצאה מכך צרה עינם באורחים ובעוברי דרכים שיחסרו את ממונם – מה שגרם להם לפתח לעצמם שיטת חיים ומערכת משפט השוללת מכל וכל את החסד והנתינה. רבי יצחק עראמה בספרו עקידת יצחק מסביר את הרוע הנעוץ במידת סדום "שלי שלך שלך", בכך שביחיד אמנם זו 'מידה בינונית', אך כאשר הדבר נעשה על ידי ציבור שלם, המטמיע אותו במערכת המוסר והחוק, הרי זו 'מידת סדום'. על זה יצא הקצף הגדול בהפיכת עריהם עד ליסוד לדורי דורות (שער עשרים).
בדיני ממונות נקבע– 'כופין על מידת סדום' (בבא בתרא י"ב ע"ב, שו"ע, חו"מ סי' שס"ג סעי' א'). המושג 'כופים על מידת סדום' מהווה תמרור אזהרה מפני עמידה עיקשת על שמירת הרכוש. הזכות לקניין צריכה לגלות גם אכפתיות של האדם כלפי סביבתו. כלומר, על מערכת המשפט להפעיל שיקול מוסרי ולהכריח את בעל הדין, במקרים מסוימים, לעשות חסד! ישנה מחויבות הלכתית לחסד, עד כדי כפייה והתערבות של בית הדין.
(וירא תשפ"ב)
