מה שמניע את האדם

נתפלל שגם נשכיל לזכות להתברך כולנו במילה, במידה, בערך, ובמצב הנפשי והאמוני הזה של "כֹּל"

חז"ל, שהכירו את נפש האדם, את רצונותיו ושאיפותיו, את מאווייו ואת צרכיו, הגדירו במדרש קהלת את המניע של האדם בחייו:

"אֵין אָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ- יש בידו מנה [מאה] מתאווה למאתיים, השיגה ידו מאתיים, מתאווה לעשות ארבע מאות…"

במוטיבציה הזו להכפיל תמיד את מה שיש לאדם- טמונים גם ברכה וגם קללה, סיכוי וסכנה.

הברכה היא שהמוטיבציה הזו יש בכוחה להניע את האדם לפעול, לשכלל, לקדם, לתקן, ליזום, ליצור ולעשות דברים שיביאו ברכה לאדם ולעולם.

הקללה היא שהמוטיבציה הזו יש בכוחה לתסכל, לייאש, לדכא, ולהכניס את האדם למירוץ חיים מתיש ובלתי אפשרי, ולמקום שבו שוטפי המוח למיניהם יינצלו את רצונו הזה להכפיל את מה שיש לו כדי למכור לו בדיות, התמכרויות, וריצה חסרת תכלית בדרך ללא מוצא.

אחת הברכות בברכות השחר הנאמרות בתחילת היום היא: 'ברוך אתה ה'… שעשה לי כל צרכי'. לכאורה תמוה- איך אדם אומר את המילים הללו 'שעשה לי כל צרכי', ואז יוצא לעמל יומו מתוך תחושה שהוא רוצה וצריך עוד- עוד כסף, עוד מוצרים, עוד כבוד, עוד רכוש. הרי לשם כך הוא עמל, כי הוא צריך עוד – אז איך הוא אומר 'שעשה לי כל צרכי', כאשר התנהגותו והתנהלותו בחיים מראה שהוא חש שיש לו עוד צרכים רבים?

מילה אחת הנאמרת על אברהם אבינו בפרשת השבוע, מאפשרת לנו תובנה קצת שונה על החיים והצרכים – 'בַּכֹּל'.

המילה הזו לקוחה מתוך ברכתו של ה' לאברהם לעת זקנתו- "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל".

לא רק אברהם מתברך במילה הזו, אלא גם בנו יצחק שנאמר עליו- 'וָאֹכַל מִכֹּל', וגם נכדו יעקב שאמר- 'כִּי חַנַּנִי אֱלֹוקים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל'.

זה גם המקור למה שאנו אומרים בברכת המזון- "הרחמן הוא יברך אותנו כמו שנתברכו אבותינו אברהם יצחק ויעקב – בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל".

מילת הקוד הזו "כֹּל', איננה מבטאת מספר, או יתרה בחשבון הבנק, אלא באה לבטא מצב נפשי-אמוני שאליו יש לשאוף.

יש בני אדם שלא משנה מה שיהיה להם, וכמה יש להם בחשבון הבנק- הם לעולם לא ירגישו שזה מספיק. כדברי  חז"ל- יש להם מנה- ירצו מאתיים. שאיפתם ותסכולם המתמיד לעולם ידורו בכפיפה אחת. תסכולם אומנותם.

לעומתם, יש בני אדם שמצליחים לחיות במצב נפשי ואמוני של 'כֹּל'. מצב שנובע מהכרה עמוקה שאותה אנו אומרים בבוקר- 'שעשה לי כל צרכי'. כל מה שיש לי, וגם כל מה שאין לי- זה כל צרכי. על זה אני מברך, ועל זה אני מודה.

זו דרגה של 'איזהו עשיר-השמח בחלקו'.

זה לא מונע מהאדם להשתדל, לפעול, לעשות, ליזום, ליצור, לתקן, לשאוף ולהתקדם, אלא שאת כל זה הוא עושה ממצב נפשי של שמחה ושקט פנימי- של איש השמח בחלקו.

את הברכה הזו של להיות מבורך במידה ובתכונה של 'כֹּל', העניק ה' לאברהם אבי האומה, מתוך כוונה שהמצב הנפשי והאמוני הזה יעבוד בתורשה לכל צאצאיו- "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל".

כאשר נפקוד השבת פיזית או רוחנית את קברי אבותינו במערת המכפלה, נבקש מהם להמליץ טוב בעדנו, ונתפלל לזכות לדבוק במידותיהם הנאצלות, נתפלל שגם נשכיל לזכות להתברך כולנו במילה, במידה, בערך, ובמצב הנפשי והאמוני הזה של "כֹּל".

(חיי שרה תשפ"ב)