בסוד שירת הבוקר

היכולת של המלאך לומר שירה אינה עומדת בפני עצמה. היא תלויה במתרחש על הארץ

"'שלחני כי עלה השחר'. אמר לו: גנב אתה, או קוביוסטוס אתה, שמתיירא מן השחר? אמר לו: מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו" (חולין צא.).

הלילה הוא זמנם של הכוחות השליליים, העסקים המפוקפקים, דברי עבירה. לא סתם קובעת הגמרא כי "מכאן לתלמיד חכם שלא ייצא יחידי בלילה". בקשת האיש הנאבק להימלט דוקא בשחר, מחשידה אותו כשייך לאלו שהחשיכה יאה למעשיהם, ושאור הבוקר המטהר מפחיד אותם. על כן שואל אותו יעקב אם הוא גנב, או שמא מהמר המשחק בקובייה. תשובת האיש מהפכת את התמונה: "מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו".
יש מי שאור הבוקר מבריח אותם חזרה למאורותיהם התחתונות, ויש מי שאור הבוקר מעלה אותם מעלה מעלה, לשירה שבעולמות העליונים.

דו-שיח רחב יותר נמצא במדרש בראשית רבה עח:

"'ויאמר שלחני כי עלה השחר' כי הגיע זמן קילוסים לקלס. אמר לו: יקלסו חבריך, אמר לו: איני יכול. למחר אבוא לקלס ואומרים לי כשם שלא קילסת אתמול כך לא תקלס היום".

תורנות השירה של המלאך היא היום. מי שלא ביצע את תפקיד השירה שלו בזמנו, לא יכול לבקש שישבצו אותו בזמן אחר. כל עניינה של השירה, של אמירת התודה, הוא בתזמון שלה.

"ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מידת הדין לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך – לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך – תעשהו משיח?" (סנהדרין צד) בקשת הארץ שם שהיא תשיר במקומו – אינה נענית. יש בה בשירה מימד אישי וחד-פעמי.

בעלות השחר מבקש המלאך לשוב לתפקידו הרגיל, אמירת שירה לפני הקב"ה. יעקב אוחז בו. הגמרא בחולין משווה בין השירה של המלאכים לשירה של ישראל:

"חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה – בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא – פעם אחת ביום (דעות נוספות: פעם בשבוע/ בשנה/ ביובל/ בעולם) […] ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה, עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר: ברן יחד כוכבי בקר (איוב לח), והדר: ויריעו כל בני א-להים".

יעקב אוחז במלאך ברגע אמירת השירה. היכולת של המלאך לומר שירה אינה עומדת בפני עצמה. היא תלויה במתרחש על הארץ. יעקב לא ישלח את המלאך לדרכו, עד אשר זה יברך אותו. הברכה הופכת אותו מיעקב לישראל, ושמא, ל'ישיר-א-ל'. אביהם של ישראל היודעים עד סוד השירה.

(וישלח תשפ"ב)