הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)
כשנשיא המדינה מר יצחק הרצוג נאם לאחרונה בוועידת החינוך של מרכז יב"ע ו'מקור ראשון', בדבריו הזכיר גם את בית בית סבא הרב הראשי לישראל הרב יצחק אייזיק הרצוג ז"ל, שלדבריו, דרש מהציונות הדתית שלא לוותר על ההשתלבות בחברה הישראלית ובמרחב התעסוקתי, מבלי לוותר על חיזוק הזהות העצמית הדתית לאומית. לא רק להשתלב, אלא אף להתמקם בעמדות הנהגה והשפעה: "בבית סבא… למדתי על החשיבות של חיזוק הזהות היהודית והדתית, וחיזוק הגאווה בזהות הזאת. לצד זאת הדגיש הרב הרצוג תמיד את חשיבות היציאה מגדרות צרות, את ההבנה שהמפגש עם האחר- בזהות, בעמדה ובדעה – הוא בסיס לא רק לשיתופי פעולה, אלא גם להעמקת וחיזוק הזהות". הנשיא מצא לנכון להביע ביקורת על הציבור הדתי לאומי דהיום ועל מערכת החינוך שלו שאינה פועלת ברוח זו: "לצערי, קיימת לא פעם תחושה כי לאורך השנים החינוך הממלכתי-דתי הקיף לעיתים את עצמו בגדרות. וכו', גם את הישיבה והאולפנה מקיפות – פיזית ומטאפורית – גדרות המגוננות על יושביהם, מפני תכנים שונים, מפני זהויות אחרות, ואפילו, הרשו לי – מפני מורכבות, והרי החברה הישראלית מורכבת ומגוונת".
מיותר לומר שאיני מקבל את הביקורת, לא רק בגלל שהיא מתעלמת ממאמצים כבירים שהציונות הדתית עושה כל העת להשתלב, למרות הכל, ולהיות שותפה, ואין כמותה להתמודד עם המורכבויות, בוודאי אם נשווה אותה לפשטנות ולרדידות הפושה לצערנו בחלק מהחברה והתרבות שכאן, אלא משום שביקורתו מתעלמת מאותם קולות צעקניים שבכל עת שיש מאמצי השתלבות תוך כדי שמירה על הזהות, הם מתריעים על 'הדתה', 'התנשאות', וכינויי גנאי אחרים.
חלק מהמורשת של יעקב אבינו עבורנו היא האתגר של ההשתלבות מבלי לאבד את הזהות העצמית. במפגש עם עשיו המתואר בפרשתנו הוא מעיד על עצמו: "עם לבן גרתי ואחר עד עתה" (בראשית לב ד). חכמים דרשו: "'גרתי' בגימטריא תרי"ג, כלומר, 'עם לבן' הרשע 'גרתי' ותרי"ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים" (רש"י שם). בתקופה ששהה בבית לבן הארמי והקים את משפחתו, היה עליו לאזן במדוייק: בין ההשתלבות במשפחת לבן, כאחד מבני המשפחה, ועבודה בשיתוף פעולה עם בני המשפחה ברעיית הצאן, לבין שמירה על העצמיות ועל עצמאותו הרוחנית. על בידול שישמור על עצמיותו ולא ישחק את עקרונותיו.
בהמשך הפרשה מסופר על התמודדות דומה עת שיעקב הגיע לשכם: "ויבוא יעקב שלם עיר שכם וגו' ויחן את פני העיר" (בראשית לג יח). ה'חניה' כללה השתלבות עם אנשי העיר: "מהו ויחן? רב אמר: מטבע תקן להם, שמואל אמר: שווקים תקן להם, ור' יוחנן אמר: מרחצאות תקן להם" (שבת לג ב). ויש שפרשו שאף מגורים משותפים: 'ויחן את פני העיר' – שלא חנה שם כמו בסכות, ששכן במקום בפני עצמו נבדל מן העיר ואנשיה, כי פה חנה לפני העיר מתערב עם אנשי העיר, כי קבע דירתו שם" (מלבי"ם שם). ויש החולקים וסוברים שלמרות השותפות נדרש בידול במגורים כדי לשמור על הזהות: "ויחן את פני העיר' – לפי הפשט. לא נכנס לדור בעיר אלא חנה בחוץ לעיר, ונקרא 'פני העיר'. והוא כמידתו של יעקב להיות בדד ולא מעורב עם אוה"ע" (העמק דבר שם).
זוהי סוגיה מורכבת משום שלמגורים המשותפים ישנה השפעה: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו וכו'" (רמב"ם דעות ו א). אולם שם היה לכך 'מחיר' נורא. ה'חיכוך' עם אנשי שכם, גרם למעשה דינה: "שהיתה בתו של יעקב יושבת אוהלים ולא היתה יוצאה לחוץ. מה עשה שכם בן חמור הביא נערות משחקות חוצה לו מתופפות. ויצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות ושללה ושכב עמה וכו'" (פרקי דר"א לח).
לא ניתן לוותר על ההשתלבות, למרות המורכבות, אולם יש לעשות הכל כדי לשמר את הזהות העצמית לבל תשחק.
(וישלח תשפ"ב)
