באנו חושך לגרש

חג החנוכה הוא אחד מהאהובים ביותר מבין מועדי השנה. סקר שהתפרסם לקראת חג החנוכה הקודם הראה שכ-80% מהציבור מתכנס להדלקת נרות החנוכה ולאירועים במהלך החג, במקום השני אחרי ליל הסדר, שאותו חוגגים כ-85% מהציבור.

השנה, חג החנוכה הוא החג הראשון אחרי האירוע הקשה שעבר עלינו בשבת שמחת תורה. מטבע הדברים, כולנו שואלים, בצורה כזו או אחרת, כיצד חוגגים כאשר אנו כואבים ודאוגים? שהרי ליבנו עם הלוחמים הנתונים לסכנה, עם המשפחות השכולות שאבלות על יקיריהן, עם הפצועים שכואבים את פציעתם, ועם החטופים ומשפחותיהם שליבם דואב.

כדי להשיב, יש להתבונן לעומק במהות החנוכה ובמצוות הדלקת הנרות. חג החנוכה הוא זכר לניסים שאירעו לאבותינו לאחר שנים טראגיות וקשות של סבל תחת השלטון של תרבות החושך היוונית: "'וחושך על פני תהום' – זה גלות יוון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהן" (בר"ר ב ד), לגזירות קשות להמרת הדת היהודית ואובדנה: "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", לשוד של ממונם, ולאונס האכזרי של בנותיהם: "בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות" (רמב"ם חנוכה א א).

נר חנוכה מאיר בתוך החושך, מגרש אותו ומצית את השמחה דווקא במקום שיש בו כאב

החשמונאים הכהנים מרדו בשלטון היווני האכזר ויצאו להילחם במסירות נפש ובגבורה נגד צבאם החזק מהם פי כמה: "וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם וכו'" (שם). נס הניצחון של החשמונאים היה כרוך במחיר כבד של הרוגים ופצועים. למרות הצער על ההרוגים, והכאב על תקופה טראגית של סבל הצרות והגזירות: "התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים וכו'. ימי שמחה והלל. ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס וכו'. והן אסורין בהספד ותענית" (שם ג).

הדלקת הנרות בשנים שאחר כך מהווה זיכרון מתכלל לכל מה שאירע "בימים ההם בזמן הזה": א. הניצחון הצבאי הניסי של החשמונאים המעטים על היוונים הרבים והחזקים. ניצחון של 'בני האור' על 'בני החושך' שממנו שואבים גבורה ורוח ניצחון.  ב. זיכרון ל'מטרת המלחמה' הקיומית נגד מי שרצה להעלים את היהדות ואת העם היהודי מבמת ההיסטוריה, על ידי המרת דתו. אומנם יש לשמוח שבימי החשמונאים הייתה מסירות נפש ובזכותה ניצחנו במלחמה ושרדנו, אולם זה היה ניצחון זמני בלבד. מלחמת הקיום של היהדות המשיכה גם אחר כך, לאורך כל הדורות. ג. זיכרון למחיר הקיום והניצחון, לחשמונאים שנפלו בגבורה בקרבות למענה.

מצוות הדלקת הנרות היא בזמן החשיכה: "מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק" (שבת כא ע"ב), "בכלל לילה ולילה". כוח ההארה של הנר הוא דווקא כשהוא מאיר את החושך:  "שרגא בטיהרא מאי אהני" (חולין ס, ב), "נר בצהרים אינו מאיר" (רש"י שם). יש בכך רעיון עמוק: בהדלקה יש אמירה מורכבת ומשלבת. מסביב יש חושך, כאב ושקר. איננו מתעלמים ממנו. אולם, עלינו להדליק את אור האמת והשמחה! יש בכך הרבה כוח: "כי המעט מן האמת ינצח הרבה מן השקר, כאשר המעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" (חוה"ל יחוד המעשה ה). ניתן להוסיף שמעט מן השמחה מרפאת הרבה כאב, צער ועצבות.

יש שרואים רק את החושך ואינם יכולים לראות בו אור, ויש שרואים אורות ואינם מבחינים בחושך, אבל נר חנוכה מאיר בתוך החושך, מגרש אותו ומצית את השמחה דווקא במקום שיש בו סבל וכאב.

בתחילת מלחמת 'חרבות הברזל' אמר שר הביטחון ללוחמים: "יש פה מלחמה שהיא מלחמת 'בני החושך' ב'בני האור'. אנחנו נמצאים בקצה של תרבות שלא מקבלת את הקיום שלנו כאן. פראי אדם, חיות טרף, שרצחו את החיילות והחיילים שלנו, את הילדים שלנו, את האזרחים שלנו".

בתוך החושך החמאסי הגדול שירד עלינו בשבת שמחת תורה, של אכזריות מפלצתית וכאב של אובדן, ראינו גם הרבה אור, מאות ואולי אלפי גילויי גבורה מדהימים ומסירות נפש של ערבות הדדית. בחלקם שילמו הגיבורים על כך בחייהם.

ביציאתנו למלחמת 'חרבות ברזל' "באנו חושך לגרש!" בהדלקת נרות חנוכה השנה, בבתים ובשדה הקרב, אנו מעצימים את אור הגבורה ורוח הניצחון, למרות הכאב על האובדן והמחיר ששילמנו. חלק מביטויי השמחה שלנו הוא הניצחון על החושך החמאסי, שלא יצליח להשבית לנו את שמחת הנצח.

מוקדש להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת בני מרדכי אברהם בן מלכה נ"י ולרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים.