"ניפגש בבית המשפט"

פרשת השבוע מתכנסת אל אירועים פנים משפחתיים המתרחשים בבית יעקב. היחסים המורכבים מתוארים כבר בתחילת הפרשה וזאת על רקע שתי אנקדוטות. הראשונה עוסקת ביחס המועדף לו זוכה יוסף מאביו יעקב, והנקודה השנייה היא העובדה שיוסף מרגיש בנוח ללכת ולאביו ולספר בגנותם של אחיו, כפי שמתאר הכתוב: "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם".

צירוף שתי עובדות אלו מוביל לקנאה גדולה בקרב האחים, ולשנאה כה כבירה עד שהכתוב מסכם את האווירה המנוכרת השוררת בין האחים כך: "וישנאו אותו אחיו, ולא יכלו דברו לשלום".

זרות וקרות כל כך קשה מתאר לנו הכתוב בביטוי "ולא יכלו לדברו לשלום". ההר שגבה בין הצדדים היה כל כך גדול וגבוה, שהאחים לא היו מסוגלים להגיד ליוסף, אח שלהם, "שלום". כך מסביר למשל האבן עזרא: "דברו – כמו דבר לו. לשלום. אפילו לשלום". קשה לקבל את הרעיון שהאחים לא יכלו להחליף ביניהם גם מידע טכני שקשור לענייניו השוטפים של הבית, כפי שמלמדנו הספורנו: "אף על פי שהיו צריכין לדבר עמו בעניין הנהגת הבית ומרעה הצאן בהיותו מנהיג במצות אביו לא יכלו לדבר עמו לשלום וריעות כמנהג האחים".

מתוך תחושה זו אבקש לצאת אל אחת מהתופעות המוכרות בעם ישראל הוא שאיפתו להיות "צודק". העומס בפניות למערכת המשפט מוכר עוד מימיה הראשונים של האומה הישראלית, כאשר יתרו מגיע לבקר את חתנו – משה, והוא מוצא אותו יושב את האנשים מבוקר עד ערב. הצורך להשיג הכרעה שיפוטית בסכסוכים בין אזרחים הוא חשוב.

אם מבקשים לפלח את המתדיינים הפוקדים את בית המשפט, הרי שבגרעין הקשה מצויים אלו שלא מסוגלים לנסות ולפתור את הסכסוך בהידברות פשוטה מבלי להיזקק להליך שיפוטי. זכותו של כל צד לבחור את הדרך הנכונה לו להביא את העקוב למישור, אך השאלה המתעוררת היא האם בית משפט צריך להיות התחנה הראשונה בפתרון סכסוך שהתגלע בין שני צדדים, או שמא בית המשפט צריך להיות התחנה האחרונה, ורק כאשר מוצו כל האפשרויות האחרות, בית המשפט ייכנס לפתרון הסכסוך.

את תשובתנו לשאלה זו נפתח בתיאור האדם "החפץ חיים", אותה דמות שמבקשת לממש את הפוטנציאל של החיים, או בלשונו של ר' דוד קמחי מפרשני המקרא, שמבאר: "מי שירצה בחיים ובימים שיראה בהם טוב…וימי הטוב הם בעולם הזה ובעולם הבא". שאלה זו מניח דוד המלך בספר תהילים, וכך נפתחת הקריאה: "מי האיש החפץ חיים", בין רכיבי תפיסת "החיים" מניח דוד המלך את העיקרון של "בקש שלום ורודפהו". בניסיון להבין את פשר העיקרון מטיל בעל "מצודת דוד" על האדם את החובה "מאוד תהיה מחזר אחר השלום".

מכאן קצרה הדרך אל התפיסה המובאת בחז"ל במשנה והקובעת "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא…והבאת שלום בין אדם לחבירו". ואריסטו, בספרו 'אתיקה' כאשר הוא מבקש לעמוד על ערכה של "הידידות", מניח את עקרון הבא: "כשהאזרחים הם ידידים זה לזה, שוב אין להם צורך בצדק".

הנה כי כן, מסכסוך האחים, ומההשלכות הקשות הנובעות ממנו, ניתן לגזור את חשיבות מיצוי ההליכים החוץ משפטיים, את הרצון להביא לפתרון הסכסוך בדרכי שלום, מתוך הידברות ומתוך ניטרול רעשי רקע, של רגשות נקמנות, שנאה, נטירה וכו'.

(וישב תשפ"ב)