על מה צריך לחשוב לפני שבוחרים לאיזו ישיבה/ אולפנה להירשם?

על סף הישיבה התיכונית: על מה צריך לחשוב לפני שבוחרים לאיזו ישיבה/ אולפנה להירשם, ועד כמה הילד או ההורים הם אלו שיתנו את הטון?

בתקופה הקרובה יתחיל תהליך ההרשמה לישיבות התיכוניות ולאולפנות, והורים ובנים רבים חשים קושי רב בבחירת ישיבה מתאימה. מדובר בבחירה לארבע השנים הבאות וכל אחד מאתנו רוצה לבחור פעם אחת בלבד ואת הטוב ביותר. במאמרים הבאים נעסוק בהרשמה לישיבות התיכוניות, שבהן המצב בשטח מורכב יותר מסיבות שונות.

להלן כמה מהקשיים המלווים את ההורים והבן בבחירה: ההיצע גדול מאד, ואולי גם מבלבל. לא בטוח שהישיבה המועדפת על הבן, מועדפת על חבריו הטובים. פנימיה – כן או לא? האם לנסות להתקבל לישיבה שמקבלת 1 מתוך 6 תלמידים, או למנוע מראש אכזבה וללכת על בטוח? האם לבחור ישיבה לפי הפוטנציאל הלימודי של הבן או לפי מצבו בהווה? ועוד.

לפני שנעסוק בבחירה עצמה, נדגיש תחילה כמה נקודות כלליות:

עובדה היא, שתלמידים והורים בציבור הדתי-לאומי נמצאים בתקופה הזו במתח ובציפייה גדולים. בסך הכל מדובר בנער צעיר שנדרש להוכיח ולייצג את עצמו, להתמודד עם תקופת המתנה ארוכה לתשובות מהמוסדות, להרגיש בנוח עם חבריו שהתקבלו כשהוא לא התקבל או כשהוא "בהמתנה". כל אלה לא קיימים (כמעט) אצל תלמידי כיתות ח' בציבור הכללי בארץ. לפני הכל, כדאי להבין את גודל השעה מבחינת ההזדמנות של התלמיד להכיר את עצמו ואת יכולותיו ומבחינת הפוטנציאל של ההורים לשיח רחב ועמוק עם בנם. התקופה הזו מזמינה את הנער להכיר מה באמת חשוב לו, מה הוא הולך לחפש בימים הפתוחים, אילו חברים הוא רוצה איתו בישיבה ולמה דווקא הם, וכיצד הוא מציג את עצמו בראיון העתידי.
זו הפעם הראשונה שהבן שותף בכיר בבחירת מוסד הלימודים העתידי שלו. יש לתת לו הזדמנות לבטא את צרכיו ולהחליט היכן ישהה בארבע השנים הבאות. נזכור שהוא זה שהולך ללמוד שם 4 שנים – ולא אנחנו.
למרות האמור לעיל, מקום ההורים לא נפקד לחלוטין. הם יכולים לכוון ולייעץ מתוך שיקול הדעת וניסיון החיים שלהם. לכל הפחות, הם יעמדו על כך שהבחירה תהיה מושכלת ומוסברת, ולא משום ש"אומרים שזה מקום טוב".
יש מספיק זמן לחשיבה והתארגנות, אז לא נחכה לרגע האחרון. ננצל את הימים הקרובים לגיבוש החלטה משותפת עם הבן. גם הידיעה של "מה לא" יכולה לעזור להגדיר מה כן.
במשך השנים התפתח מנעד רחב מאד של מסגרות לימודיות לנערים דתיים-לאומיים. בגדול, קיימים 3 סוגים של ישיבות: ישיבות קטנות – רק לימודי קודש (עם אפשרות ללימודים לבגרות מינימאלית בכיתה י"ב), ישיבות חצי קטנות – עם קודש עד שעות אחה"צ (המאוחרות) שלאחריהן לימודי תיכון. וכמובן הישיבות התיכוניות הקלאסיות המוכרות לנו מימים ימימה. לפני הכל, נבחר את המסגרת הכללית המתאימה לכם ביותר.
בהמשך, נצטרך להיכנס לאתר מנהל החמ"ד, לבחור ולדרג 3 מוסדות. נקפיד שכולם יהיו "לכתחילה" עבורנו, כולל האפשרות השלישית. נמנע, במידת האפשר, מצב בו הבן מתחיל את 4 שנות המסע במקום שהוא "בדיעבד". דרך אחת היא להעצים את נקודות החוזק של הישיבה שנמצאת אצלנו בעדיפות שלישית.
בשנה הבאה הבן נכנס למערכת חדשה לחלוטין. מה יהיה חדש? המורים, ההנהלה, הכיתה, התלמידים, המחנך, הכללים, נסיעות ארוכות ועוד. כשכמעט הכל בלתי מוכר, מומלץ ביותר למצוא לפחות חבר אחד שילך עם הבן לישיבה ויהיה עבורו עוגן של יציבות בבחינת "טובים השנים מן האחד".
עולם הישיבות התיכוניות לא עמד מלכת מאז שאנחנו, האבות, למדנו בהן. חלו תמורות רבות במבנה היום, באופי הר"מים וכמובן בתוכניות הלימודים. כדי שנגיע לבחירה טובה, נניח כהנחת עבודה שאיננו מכירים את הישיבות של היום ונצא להכיר אותן באופן בלתי אמצעי.

כיצד בוחרים ישיבה תיכונית מתאימה? במאמר הבא נענה על השאלה.

(וישב תשפ"ב)