הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)
מתנהלת מלחמת תרבות של ממש, בין התרבות היהודית לבין הרוחות הזרות שבאות לעקור אותה, והיא מפילה חללים
האמת היא ערך חשוב, חותמו של הקב"ה אמת. אבל לימדונו רבותינו: משנים מן האמת מפני דרכי שלום. ויש להוסיף על כך: לפעמים גם משנים מן האמת מפני דרכי מלחמה.
מה הכוונה? יש דברים שאולי הם נכונים, אבל שעת מלחמה היא לא הזמן הטוב ביותר להגיד אותם. למשל, כאשר החיילים עומדים לפני הקרב, זה לא הזמן המתאים להתחיל לתאר את עוצמתו של האויב ואכזריותו, גם אם הדברים נכונים. תיאורים כאלה יטילו מורך בלב החיילים ועלולים להוביל לתבוסה. במקום זאת, עדיף לעודד את החיילים ולחזק את ביטחונם ביכולתם לנצח – גם אם צריך לשנות מעט מן האמת לשם כך.
בדומה לכך, שעת מלחמה אינה הזמן המתאים להתחבטויות קיומיות על צדקת דרכנו, ומי אמר שאנחנו יותר מוסריים מהאויב? ואולי בעצם הם צודקים? וכו'. יתכן שאלה שאלות חשובות – אבל שוב, לא כאשר האויבים על הגדרות והכדורים שורקים. כל דיבור שעלול להחליש את רוח הלחימה ולזרוע ספקות בלב הלוחמים, אין מקומו בשדה הקרב.
והדברים הללו נכונים לא רק במלחמות מול אויב פיזי, אלא גם במלחמתה ארוכת השנים של היהדות מול אויביה הרוחניים, שבדורות האחרונים מופיעים בלבוש של חילוניות וכפירה. חשוב להבין שמתנהלת כאן מלחמת תרבות של ממש, בין התרבות היהודית לבין הרוחות הזרות שבאות לעקור אותה, והיא מפילה חללים רבים, כפי שניתן לראות באחוזים הגבוהים של ה"יוצאים בשאלה".
כדי לנצח במלחמה, חשוב קודם כל להכיר בקיומה ולא להתנהל בשאננות. ובין היתר, זה אומר לחשוב היטב מה אומרים ואיפה אומרים. לא מדובר כאן בדיון אקדמי-תאורטי-מופשט בלי השלכות מעשיות, אלא בסוגיות הקשורות לקיומנו כעם ישראל וכיהודים מאמינים. זה לא אומר שמותר לשקר כמובן – זה גם לא נכון וגם לא משתלם; זה גם לא אומר שאין מקום לביקורת עצמית, שהיא בהחלט חשובה. אבל לנגד עינינו צריכה לעמוד תמיד ההכרה בכך שאנחנו בשדה הקרב, ושיותר מדי פקפוקים עצמיים ושבחים לצד השני, יובילו לאבדות בצד שלנו.
עם ישראל שרד בגלות בין היתר בזכות טיפוח גאוות יחידה והבחנה ברורה בין ישראל לעמים, לא בזכות פלורליזם והכלה. ברגע שאלה הופיעו, התחילה התבוללות. כדאי לקחת זאת בחשבון גם במלחמת התרבות הנוכחית.
(ויגש תשפ"ב)
