כאשר מובא יוסף לפני פרעה, הוא מתגלח ומחליף שמלותיו. וכתב רש"י: "מפני כבוד המלכות". כבוד המלכות, והכבוד בכלל, הוא נושא שמצריך בירור בימינו.
לא מזמן רעשה התקשורת כאשר הח"כ אורן חזן נדחף לעשות "סלפי" עם הנשיא טראמפ בזמן ביקורו בארץ. היו שדרשו לשבח, והיו שדרשו לגנאי. הדורשים לגנאי טענו שזוהי פגיעה בכבודו של הנשיא ובכבוד המעמד, ואילו הדורשים לשבח אמרו: מה יש, דווקא נחמד שנשיא ארה"ב מתנהג בקלילות וחברה'מניות במקום להיות "כבד" וחמור סבר. מי צודק?
ביהדות אנו מוצאים יחס מורכב לכבוד. מצד אחד, הכבוד הוא אחד משלושה דברים המוציאים את האדם מהעולם, וכל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו. מצד שני, גדול כבוד הבריות, שדוחה 'לא תעשה' מדרבנן. במיוחד מקפידה ההלכה על כבודם של מלכים, וקובעת שמלך שמחל על כבודו– אין כבודו מחול. סדרת הלכות נועדה לשמור על כבודו של המלך, ומעניקה לו את הסמכות להעניש את הפוגע בכבוד המלכות.
מדוע כבוד מלכים חשוב כל כך? סיבה אחת היא תועלתנית: לולא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו, ולכן טובת החברה דורשת שינהגו כבוד במלך וייראו מפניו– לא מצד עצמו אלא מצד השררה שהוא מייצג. זלזול וחוסר כבוד כלפי המלך יכולים להוביל לאנרכיה ולהתפוררות החברה. סיבה אחרת, עמוקה יותר, היא ש"מלכות הארץ כעין מלכות השמים". המלך הוא מעין נציגו של ה' עלי אדמות, ולכן מברכים עליו "שחלק מכבודו לבשר ודם". כשם שמכבדים את ה', מלך הכבוד, כך יש לכבד את המלכות הארצית.
המהפכות הדמוקרטיות שינו את צורת השלטון המקובלת בעולם, ואיתה גם את צורת החשיבה. כיום אין עוד מלכים וקיסרים מלאי הוד והדר, וראשי המדינות הם בסך הכל שליחי ציבור שנבחרים לתקופה קצובה כדי לנהל את העניינים. באופן טבעי זוכים הללו לכבוד ויוקרה פחותים יותר, וכל הדיוט מרשה לעצמו לבקר ולבזות אותם כראות עיניו. אז מצד אחד, דמוקרטיה עדיפה על שלטון מלוכני, אבל מצד שני המצב הנוכחי גורם לאובדן כל מושג הכבוד. אין יראת כבוד כלפי אף אדם או מוסד, וממילא גם לא כלפי שמיא.
עלינו למצוא את הדרך להשיב את הכבוד לעולמנו. לא להיות כבדים– אבל כן מכבדים ומכובדים. (מקץ תשע"ח)
בין יוסף לפרעה, חזן וטראמפ
השארת תגובה