מרדכי גרנביץ
יש לנו לפעמים הנאה גדולה מ"לתקן" את כל העולם, אבל מה איתי? אני מסתכל גם פנימה? דורש מעצמי?
כשאדם מגלה אמת מסויימת שלא היה מודע אליה קודם, הרי שבאופן טבעי הוא מתחיל להתבונן על העולם דרך משקפי אותה האמת. ואז, הוא עלול להתחיל להפנות החוצה את הביקורת ולהחיל את אמות המידה החדשות שלו על כל הסובב אותו. לפתע הוא עסוק לחפש בעלי גאווה, או צדיקים מדומים, אגואיסטים וזייפנים בעלי רמיה עצמית ומה לא.
הוא מריח מרחוק את השקר החדש (בהתאמה לאמת המאירה בו) והוא כאילו מסתובב עם סיכה שמהותה לפוצץ בלונים נפוחים, שהרי הוא גילה את הסיכה. וסיכה כידוע היא חדה, נוקבת, ממוקדת, ומוציאה את האויר.
הרבה פעמים אנחנו גם מתפעלים מאד ממי שהולך עם סיכה כזאת. אוחח, איזה איש אמת, איך הוא מוציא את האויר מהבלון של השקר. איזה עונג זה.
הקטע הוא שבאמת הסיכה היא אמתית, והאמת שגליתי היא אמתית, אלא מאי? שהאדם אינו שם על לבו שהוא רק פונה החוצה. במקום להיות עסוק בעבודת מידות פנימית ונוקבת שדורשת ממני משהו, אני עוסק בלזהות זיופים ולחשוף אותם, לבוז לשקר, ללגלג על מי שעוד לא זכה…
כל מפגש עם שקר מעורר בי מחדש את הרצון הנשגב להסיר את הלוט מעל הזיוף והתעתוע, וזאת בשעה שלפעמים אינני מודע לכך כי התעתוע הגדול ביותר בעצם לכד אותי…
***
אחד המפתחות הגדולים לטעמי, לנכנס בשערי עבודה פנימית – מתומצת על ידי ר' נחמן בשורות קצרות:
"עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר שֵׂכֶל חָדָשׁ בַּעֲבוֹדַת ה' מַה שֶּׁלּא הָיָה נוֹדָע עַד עַתָּה
…'צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם' – שֶׁעוֹבְדִין עִם זֶה הַשֵּׂכֶל אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
'וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם' – שֶׁאֵינָם עוֹבְדִין בָּזֶה אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, רַק שֶׁעַל יְדֵי זֶה הֵם מְבַזִּין וּמְחָרְפִין אֶת הָעוֹלָם עַל שֶׁהֵם יוֹדְעִין מִזֶּה הַשֵּׂכֶל הֶחָדָשׁ, וְהָעוֹלָם אֵינָם יוֹדְעִין מִזֶּה…
כִּי אֵינָם מִשְׁתַּמְּשִׁין עִם זֶה הַשֵּׂכֶל הֶחָדָשׁ, רַק לְבַזּוֹת וּלְחָרֵף הָעוֹלָם עַל יְדֵי שֶׁהֵם יוֹדְעִים מִזֶּה וְהָעוֹלָם הֵם רֵיקִים וַחֲסֵרִים מִזֶּה" (לקוטי מוהר"ן קע"א).
מסתבר שיש לנו לפעמים הנאה גדולה מ"לתקן" את כל העולם, אבל מה איתי? אני מסתכל גם פנימה? דורש מעצמי? אוי, זה כל כך דומה, אבל לפעמים כל כך הפוך…
***
איש חסיד יושב בירושלים, הרב יעקב מאיר שכטר שמו. הוא עוד גדל בינות החסידים של הדור הקודם שחיו בעיר העתיקה לפני קום המדינה, ראה וספג הליכות עולמם של אלו שדבר לא היה להם בעולמם מלבד אמת צרופה ונקיה, הציטוט הנוקב שלו שאביא כעת, הוא מאוצרו של ר' שמואל אברהם תפילינסקי כפי ששמע ממנו:
"אדם הרוצה לעבוד על מדת הגאווה, הצעד הראשון שהוא צריך לעשות זה לאהוב את הגאוה של השני…
הגאוה של הזולת אינה ענינך ואם יש מישהו שאוהב כבוד אז במיוחד צריך לכבדו מכל הלב…
ואמר לי על עצמו, שאם יהיה לו לתת כיבוד תחת החופה לשני אנשים, האחד תלמיד חכם צנוע שלא מחפש כבוד והשני יהיה תלמיד חכם שרודף אחד הכבוד הוא יתן את הכיבוד לתלמיד חכם השני"…
בום!
(ויגש תשפ"ב)
