הרב ד"ר שלום שרון (ראש הקתדרה הבין לאומית לחקר יהדות אתיופיה, הקריה האקדמית אונו)
החדשות המסעירות, ה- breaking news בדבר אחיי יוסף שהגיעו זה עתה מארץ כנען עושות רעש גדול במצרים. "וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו". מה טוב עבור פרעה ועבדיו שאחיי יוסף באו? תשובה אחת היא שעד עכשיו "יוסף לא הגיד את עמו ואת מולדתו… והיו סבורים שהוא ממשפחה גרועה ולכך לא היה מגיד… והיה קשה להם שאדם שאינו מהוגן מושל עליהם. אחר ששמעו שבאו אחיו, והוא מגדולים… שמחו והוסיפו הוד על הודו וכבוד על כבודו" (ר' יוסף בכור שור). תשובה נוספת: "כי היה יוסף מגיד לבית פרעה כי יש לו אחים נכבדים בארץ העברים, כי גונב גנב משם… היה הדבר להם לחרפה שימשול בהם איש נכרי, עבד מבית האסורים יצא למלוך… ועתה בבא אליו אחים נכבדים ונודע כי הוא הגון… שמחו כלם בדבר" (רמב"ן). הפירוש הראשון יוצא מנקודת הנחה חיובית ביחס לזהותו של יוסף; הוא אדם גדול ובכל זאת היה להם חשד קטן. הופעת אחיו חיזקה את הנחתם הראשונית. הפירוש השני, לעומת זאת, מניח הנחה שלילית ביחס לזהותו של יוסף; הוא אדם ירוד, עבד שיצא למלוך, והופעת האחים ניפצה את מחשבתם הרעה. לכאורה, שני הפירושים דומים אבל עוד נראה שקיים הבדל גדול ביניהם.
לפני כארבע שנים הוזמנתי כמרצה אורח על ידי ארגון מזרחי בהולנד. הייתה שם אישה ניצולת שואה שהמראה שלה מאוד מטעה – אין לה חזות יהודית. והנה, היא מספרת לי את הסיפור להלן: "אני היחידה, מכל בני ובנות משפחתי שהצלחתי לשרוד את השואה. לאחר השואה לא רציתי כל קשר עם אלוקים. ובכל זאת, על דבר אחד לא הייתי מוכנה לוותר בעד שום הון שבעולם, גם אם זה היה דורש ממני להישאר רווקה כל חיי: להתחתן עם יהודי. חשבתי לעצמי שלהתחתן עם מי שאינו יהודי, זה למעשה להשלים את מחשבתו הרעה של היטלר בהשמדת העם היהודי". והיא עדיין הייתה רווקה. אישה יהודייה זאת, שבעיניי היא צדיקה, השאירה אותי נפעם.
גישה אל הסובייקט באמצעות עולם ההרגלים והפחדים שלנו, היא חטא שאינו קולע לגופו של עניין. 'אמיתי' אינו משמש לציין התאמה בין הטרנסנדנטי למציאות, אלא מציין את מה שמעניק משמעות וטעם לחיים כפי שהסובייקט היחיד חי אותם. הדוגמא הטובה ביותר בעניין זה הם יחסי יהודי אתיופיה לשכניהם בני דתות אחרות ובהם מוסלמים ובעיקר נוצרים. יהודי אתיופיה היו קבוצת מיעוט דתית במקום בו רוב התושבים היו בני דתות אחרות. היחסים ביניהם התאפיינו בדו ערכיות ושיתופי פעולה הדוקים. היו השפעות הדדיות. למשל, באתיופיה היו נזירים יהודים. עם זאת, כל הצדדים ידעו, הכירו וקיבלו את השוני והגבול הקיים בין שתי הקבוצות. איך אומר הפתגם האתיופי? "הסבלנות מרה אך פירותיה מתוקים". הם נהגו בסובלנות, הם ידעו מה טוב ומה רע בעיניי הקבוצה השנייה ובעיני כולם. שתי הקבוצות כיבדו זו את זו ולא חששו האחת מרעותה. כולם ידעו, כולל הנוצרים, שהאתיקה החברתית של נביאי ישראל חייבת להתבסס באמצעות מושגי המפתח של אמון הדדי, צדקה כצדק, אהבה, דרכי שלום ותיקון עולם, המתממשים באמצעות האחריות הקולקטיבית.
האתיופים היו תמימים אבל לא מבולבלים. דומני שהיום הבלבול הולך וגדל, אנו מתקשים לדעת מי יהודי ומי אינו. הללו שהם יהודים על פי ההלכה דוחים את היותם יהודים, ואחרים, שאינם יהודים על פי ההלכה, מבקשים להכיר בהם כיהודים. אנו מתקשים גם להבחין מהו רע ומה טוב. אבל, זה לא חדש, הנביא כבר זעק: "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק".
ואפרופו החדשות המרעישות בדבר אחיי יוסף, אחד המדרשים מדייק: "שהיו חלק מעבדי פרעה שלא היו שמחים בביאת אחי יוסף למצרים. אמרו: מה אם זה שהוא אחד הורידנו מגדולתנו, הללו עשרה על אחת כמה וכמה" (המדרש הגדול). האינטרסים האישיים, הפחד והאיום משינוי המעמד שאנו נמצאים בו בחברה, עלולים להביא אותנו להתנהגות לא עניינית. פרופסור ליבוביץ מתייחס למדרש: "מדרש זה מזכיר לנו את התופעה ההיסטורית שהייתה רגילה במשך דורות רבים בגלויות ישראל, כאשר בעולמן של אומות העולם היו יהודים עולים לגדולה ומגיעים לצמרת, מייד הייתה פורצת בהלה בקרב הגויים, שמיהרו להכריז על מגמת השתלטות היהודים על מנגנון החברה והמדינה, וכיוצא באלה הטיעונים". על בסיס פסוק זה מוסיף מדרש הגדול לדרוש ולהסביר פסוק אחר מן המקרא, הלקוח מתוך הפרק העוסק בסיפור יציאת ישראל ממצרים: "הדא הוא דכתיב 'שמח מצרים בצאתם בצאתם שמחו בבואם לא שמחו'".
בתרבות האתיופית המחשבה הראשונית היא שהמציאות טובה, בני האדם הם טובים. עם זאת, הם ידעו להבדיל בין הטוב לרע ובין המר למתוק. הם לא שיקרו לעצמם. השאיפה לצדק, לשיווין ולשלום לא הצליחה לבלבל בין היוצרות.
(ויגש תשפ"ב)
