האיפוק יכול להוביל אתכם לסיפוק

פעמיים בלבד מופיעה בתורה המילה "להתאפק", ובשתי הפעמים מדובר על יוסף המתוודע אל אחיו בפרשתנו. בהתאפקות של יוסף ניכר תהליך התיקון שהוא עבר. כל גלגולי חייו ונפתוליהם החלו בכך שהוא לא היה מסוגל להתאפק. אילו ידע יוסף הנער להתאפק, ולא להביא את דיבת אחיו הרעה אל אביהם, לא היתה מתהווה שנאת האחים כלפיו. אילו התאפק מלספר לאחיו את חלומותיו, הם לא היו מוסיפים "עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו" (לז, ח).

יוסף ידע לתקן חולשה זו, ולמד לשלוט בעצמו באופן מופלא. כאשר אשת פוטיפר ניצלה יחסי מרות כדי לפתותו גילה יוסף יכולת איפוק מרשימה, ועמד בניסיון הפיתוי תוך ידיעה שבכך הוא מסכן את גורלו ועתידו. איפוק זה הוא שהקנה ליוסף את התואר המיוחד במסורת היהודית: "יוסף הצדיק".

יוסף התגלה כמומחה להתאפקות גם בהמשך דרכו. כל השלבים בהם הוא נתקל באחיו ומצליח להסתיר את זהותו, הם תחנות במסע של יישום תכנית ההתאפקות. הוא התגבר על עצמו והתאפק כשהאחים הגיעו למצרים בפעם הראשונה, הוא שב והתאפק כששמע את דברי החרטה הכנים והמרגשים של ראובן: "הלוא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד… וגם דמו הנה נדרש" (מב, כב). פעם נוספת התאפק כשאסר את שמעון לעיני אחיו והשאירו לתקופה ארוכה במצרים, והתאפקות קשה במיוחד גילה כשפגש את אחיו היקר בנימין, וכשהטמין את גביעו באמתחתו. לבסוף, גם כאשר הוא כבר לא יכול עוד להתאפק מלחשוף את זהותו, הצליח יוסף לגלות שליטה עצמית נדירה, והמתין שיוציאו כל איש מעליו, כדי שלא יעמוד איש איתו בהתוודעו אל אחיו.

כישלונותיהם של האחים מלמדים אף הם על חשיבות ההתאפקות. היה זה חוסר היכולת שלהם להתאפק, שהביא אותם להיפטר מיוסף הנער, ומכאן החלו צרותיהם. היה זה כישלון בהתאפקות שהמיט קלון על יהודה, וגרם לו לקיים יחסים עם קדשה שעל אם הדרך. היה זה כשל באיפוק, שהביא על האחים את צרת בנימין והפללתו בגניבת הגביע, כאשר הם שתו לשוכרה, וכך התאפשרה הטמנת הגביע בשקו של בנימין (מג, לד).

וכאן שואל כל למדן וידען: הרי יש מתאפק נוסף בתנ"ך, והוא דווקא המן? ואכן לא נסתיר את דבר אסתר (ה, י) שם מסופר על המן שראה את מרדכי נמנע מלהשתחוות לו, ולמרות שהוא התמלא חֵמָה, "וַיִּתְאַפַּק הָמָן". וכאן ההבחנה הגדולה בין צדיק לרשע: המן, הדמות המובהקת ביותר של רשע, התאפק כדי שיוכל לטקס עצת רשעים מתוחכמת עם "אֹהֲבָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ", כיצד לפגוע במרדכי בצורה הקשה ביותר: השמדת עם ישראל כולו. לעומת זאת יוסף, הדמות המובהקת ביותר של צדיק, התאפק כדי שישכיל למנוע כל פגיעה באחיו בני ישראל.

מניין היה להמן הרשע כוח ויכולת להתאפק? חז"ל מסבירים שאכן היה זה נס מיוחד, שכר שניתן לצאצאי יוסף בזכות התאפקותו: "כשם שנתאפק יוסף על בנימין, כך נתאפק המן על מרדכי שהיה מבנימין" (מדרש בראשית רבתי, מקץ).

שכר ההתאפקות הוא אכן שכר גדול, והוא בולט לעין כול. חוסר היכולת להתאפק הוא רעה חולה שממיטה רעות רבות וצרות. התמכרויות שונות, הטרדות מיניות ואלימות הן תופעות מובהקות של חוסר שליטה עצמית. מעילות קטנות ולקיחת מתנות גם הן עלולות לנבוע מרצון לסיפוק ללא איפוק. בחיי היום-יום שלנו מחלוקות שונות ומריבות, פגיעות הדדיות ועלבונות היו עשויות להימנע אילו אנשים היו יודעים להתאפק. לא כל מה שחושבים צריכים לומר, וכשכותבים תגובה ברשת החברתית צריכים לכתוב רק מה שמותר.

יש פיתוי לטעון שהאיפוק מדכא את הספונטניות והאותנטיות ומדחיק את האני האמתי שלנו. אולם, האני האמתי והאידיאלי שאנו שואפים לבטא איננו זה שמתפרץ בשליפות מהירות, כי אם זה שמתגלה כשהאדם פועל מתוך מחשבה, שיקול דעת ושליטה עצמית. הוכחה לכך שהתאפקות מוציאה מהאדם את האני הנכון והאמתי מצויה אותה בדיוק בעניין בו פתחנו: כאמור, פעמיים בלבד מוזכר בתורה שאדם התאפק, ומתי היה זה? כאשר יוסף חשף את זהותו האמתית וקרא: "אני יוסף". מיוסף למדנו כיצד דווקא האיפוק הוא שמוביל לסיפוק.

(ויגש תשפ"ב)