איחולים בבי"כ – איפה הגבול?

לכל רב יש "אופוזיציה" בקהילה. לכל הרבנים שאני מכיר יש כמה וכמה אנשים בקהילתם שלא מסתדרים איתם ולפעמים אפילו חמור מכך

בהרבה קהילות, כמו גם אצלנו בקיבוץ, מקובל מזה שנים רבות שבימת בית הכנסת מהווה מרכז ממנו מושמעות ברכות ואיחולים לחברי וחברות הקהילה לרגל אירועים משמחים. בחלק מהקהילות עושה זאת הרב בתחילת או בסוף הדרשה ובקהילות אחרות זהו חלק בלתי נפרד מהודעות הגבאי. כך או כך מתברכות משפחות לרגל לידה, נערים ונערות עם כניסתם לעול מצוות, חתנים וכלות סמוך לחופתם ושאר אירועים משמחים. אלא שעם השנים למדתי שהרגע הפשוט והתמים הזה, מקפל בתוכו דילמות קהילתיות קשות ומורכבות. זה אולי עשוי להישמע מוזר, אבל בכל אחת מהדילמות שיפורטו להלן, השקעתי שעות ארוכות של מחשבה והתייעצות, כדי לא לטעות ולא לפגוע, להרבות אהבה ושמחה, יראה ואמונה.

1. איזו שמחה "זוכה" לברכה? – פשוט וברור לי כי לידה של תינוק חדש במשפחה היא פסגה שאין כמותה, שראוי ורצוי לציינה בבית הכנסת ולכן נהגתי מאז ומעולם לברך כי כאשר אבי הבן או הבת הנולדים עולה לתורה לרגל הלידה, אני מברך את המשפחה לרגל הלידה. אך מה לגבי מעגלים רחוקים יותר? קיבוצנו הוא קהילה ותיקה ומבוגרת וממילא ה"שמחה" השכיחה ביותר אצלנו היא הולדת נכדים ונינים. מחד מדובר באירוע חשוב ומשמח, ומאידך מדובר באירוע כה נפוץ עד שלברך את כולם בדרשה בשבת עשוי להיות טורח ציבור או סתם שגרה סתמית. עד איזו רמת קרבה הרב צריך לברך?
2. איחולים לא אחידים – האם קריטריון האיחולים חייב להיות אחיד? לפני כמה שנים ציינו בקיבוץ יום הולדת 90 ל-3 חברות ותיקות ונתבקשתי לברכן בדרשתי בשבת, ומיד התחלתי להתלבט – ומה עם אלו שהגיעו לגיל ולא זכו לחגיגה? ומה עם מי שהגיע לגיל אך מצבו הגופני או המנטלי או חמור מכדי לחגוג זאת ברוב עם? והאם יש למנוע טוב מבעליו רק בגלל חשש הפגיעה או העלבון שיחושו אחרים?
3. ברכות לעזרת נשים – הדילמה הזו נוגעת לבעיה הארכיטקטונית שמלווה רבים מבתי הכנסת שלנו. לצערי הגדול, ברובם עזרת הנשים אינה בצד עזרת הגברים אלא למעלה או מאחור. לבעיה זו השלכות חמורות רבות על מקומן של נשים במרחב הדתי, בהקשר הנוכחי העניין הוא שבהרבה מהמקרים איני יודע אם האישה או הנערה שאני מתכוון לברך נמצאת בבית הכנסת. האם לומר? האם לא לומר? האם לדבר בנוכחת או בנסתרת? האם לברר מראש?
4. ברכות לאירועים "בעייתיים" – רבנים רבים מתלבטים בשנים האחרונות כיצד יש לנהוג בנוגע לאיחולים לשמחות משפחתיות של חברי הקהילה, שעומדות בסתירה להלכה או לנורמות המקובלות בחברה שומרת מצוות. האם לברך הורים לחתונת בתם כאשר היא מתחתנת עם נכרי? האם לברך הורים שבנם נשוי לאישה לא יהודיה להולדת נכדם ה"גוי"? כיצד נכון לנהוג כאשר אחת מבנות הקהילה מתחתנת עם בת זוגה או כאשר נולד לזוג גברים תינוק בפונדקאות? במשפחות רבות אירועים שכאלו מקפלים בתוכם מתיחות גדולה ונשאלת השאלה איזו עמדה צריכה לנקוט הקהילה ומהו תפקידו של הרב – האם לראות את השמחה האנושית הפשוטה ולברך עליה או שמא להתעלם מהאירוע מתוך אמירה ערכית או הלכתית. האם לברך את המשפחה באופן אחר ומהם בכלל השיקולים שצריך לקחת בחשבון בהחלטה שכזו?
5. איחול לאדם שלא סובל אותך – הדילמה האחרונה היא עבורי הקשה מכולן. לכל רב יש "אופוזיציה" בקהילה. לכל הרבנים שאני מכיר יש כמה וכמה אנשים בקהילתם שלא מסתדרים איתם ולפעמים אפילו חמור מכך. קונפליקטים מעין אלו עשויים להגיע לפעמים לטונים גבוהים או לא פחות קשה מכך, לשתיקה רועמת. כיצד אם כן צריך הרב לנהוג כאשר בעל השמחה אותו הוא אמור לברך במילים חמות במהלך הדרשה הוא אחד מאותם מתנגדים המתעמתים איתו או מתלחשים נגדו מאחורי גבו? האם להתעלות מעל אותן מחלוקות ולברכו כרגיל או שמא שבת שבה משפחה זו חוגגת בר מצווה היא הזדמנות מצדו של הרב לנסוע לבקר את ההורים…

בכל הלבטים הללו וברבים נוספים עמדתי יותר מפעם אחת. בחלקם אני עדיין מתלבט, בחלקם אני תוהה אם החלטתי נכון ובחלקם החלטתי החלטות שונות לאורך הדרך. בכוונה לא כתבתי כיצד הכרעתי בכל אחת מהשאלות, אבל כדאי לדעת שרבנות קהילה היא מקצוע שהופך אפילו אמירה פשוטה וסתמית כמו "מזל טוב" לשאלה חינוכית, קהילתית ורוחנית גדולה.

(וארא תשפ"ב)