איך צריך למנות רבנים?

השיטה היחידה להרים את קרנה של הרבנות בישראל ולהפוך מוסד זה לגוף קשוב ורלבנטי, היא להעביר את מינוי הרבנים בישראל לידי הקהילות ולידיהן בלבד

בימים אלו שוקדת הכנסת, למרות הפגרה, על קידום חוק שיאפשר את מינויים של מאות רבנים לתפקידי רבנות בערים, בשכונות ובישובים. החוק המוצע קובע שרוב הכוח במינוי רבנים יינתן לשר הדתות ולרבנים הראשיים ומיעוטו יינתן למועצה הדתית ולעירייה או למועצה המקומית.

כבר כיום, וביתר שאת לאחר שיחוקק החוק המחפיר הזה, רבנים בישראל יתמנו למשרה על ידי "דילים" בין שלל הגופים הפוליטיים הבוחשים בקלחת הדילים הללו הם עדות נאמנה לתחלואיה של שיטת בחירת הרבנים בישראל. דילים רבים מעין אלו, נרקמים ומתמוססים חדשות לבקרים בערים שונות וסביב משרות רבניות שונות. הניסיון מלמד כי בדרך כלל, רבני הציונות הדתית יוצאים מעסקאות אלו כשידם על התחתונה, עובדה המסבירה את שיעורם הנמוך עד כדי שערורייה של רבנים ציונים דתיים במשרות ממלכתיות.

יש הסוברים כי המסקנה הנובעת ממציאות עגומה זו היא שעלינו "לשחק את המשחק" ולסגל לעצמנו את תרבות הדילים הפוליטיים המקובלת בקרב העסקנים החרדים, בבחינת "ברומא התנהג כרומאי". אחרים סוברים כי עלינו להשתמש בכוחן הפוליטי של מפלגות הציונות הדתית במטרה להשיג כוח ושליטה על הגופים הממנים את הרבנים די בכל אתר ואתר. הצד השווה לשתי דעות נפסדות אלו שהן מקבעות ומעודדות את השיטה הבזויה הנהוגה כיום למינוי רבנים מקומיים. זאת ועוד, התפיסה לפיה עלינו לחתור להחזיק בעמדות הכוח במשרד הדתות ובמועצות הדתיות, על מנת שנוכל למנות את "אנ"ש", אסורה מדין "דעלך סני לחברך לא תעביד". תחושת המרמור שצריך לחוש כל אדם בציונות הדתית על כך שאנשי ש"ס ממנים את אנשיהם, היא שאמורה לעודד אותנו לשנות את השיטה מיסודה ולא לייחל ליום שנוכל "להשיב להם כגמולם" ולגרום להם להתמרמר על כך שאנו ממנים לכל משרה רבנית את אנשינו.

בשיטה הנהוגה כיום למינוי רבנים מקומיים בישראל, ממונה למשרת רב עיר או רב שכונה, מי ששר הדתות חפץ ביקרו. שיטה זו, בה רבנים ממונים ע"י השלטון הריכוזי, הופכת את הרבנות לגוף פקידותי. רבנות השואבת את כוחה ומעמדה מן המפלגה שמינתה אותה, אינה הנהגה רוחנית וציבורית אלא מערך פקידותי-עסקני אפור. הרלבנטיות של רבנים שכאלה לקהילתם נמוכה מאד והם נתפסים בעיני הציבור כמינוי פוליטי על כל המשמעות הכרוכה בכך. שיטה זו, היא שהשפילה את מעמדה של הרבנות הממלכתית בישראל להיות כאסקופה נדרסת. לא טיבם של הרבנים הנבחרים חלילה, לא השחיתות שפשתה כמספחת במערכת זו וגם לא העסקנות החרדית היא שהשחיתה את מעמדם של רבני הערים והשכונות בישראל, אלא דווקא העובדה שהם ממונים ע"י גופים פוליטיים ולא נבחרים ע"י הציבור. אשר על כן, היטב חרה לי על כך שלא נבחרים רבנים ראויים למשרות ממלכתיות, אך חורה היה לי גם לו היו נבחרים, משום שלא על תפקיד ספציפי מדובר, אלא על עצם השיטה קא בכינא…

השיטה היחידה להרים את קרנה של הרבנות בישראל, ליצוק איזשהו תוכן לתפקיד הרב המקומי ולהפוך מוסד זה לגוף קשוב ורלבנטי היא להעביר את מינוי הרבנים בישראל לידי הקהילות ולידיהן בלבד. הקהילה המקומית, על גווניה השונים היא שצריכה לעשות לעצמה רב בצלמה ובדמותה. לא פוליטיקאים ולא דילים יכתיבו לקהילה מי יהיה לה למורה דרך ולרועה רוחני אלא דווקא דמותו של הרב, ידענותו, אישיותו והתאמתו לקהילה הם שיקבעו זאת. תפקידו של הרב הוא להנהיג את הקהילה ולשרת אותה, ולא את פטרוניו הפוליטיים או את העסקנים שעל שולחנם הוא סמוך. כך יחדלו הרבנים להיות פקידי ממשל וישובו להיות מנהיגי ציבור ונבחריו כפי שהיה מקדמת דנא. העברת ניהול שירותי הדת בישראל בכלל ובחירת הרבנים בפרט לידי הקהילות הינה הדרך היחידה להקים מערכת מסואבת זו מן העפר שבו היא מתפלשת. יסירו הפוליטיקאים את ידם מכל עיסוק בבחירת רבנים, ויאפשרו לקהילות לעשות להן רב. זו הדרך היחידה הנראית לעין, להפסיק את חילול השם הנורא הנעשה בחסות הפוליטיקאים החרדים והחרד"לים.

"במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב" אומרת הגמרא. קל וחומר שבמקום שיש חילול השם נורא כל כך, אין חולקים כבוד לחברי כנסת…

(ראה תשפ"ג)