בחירת עוזרים ויועצים פרלמנטרים

פרשת וארא מתארת מסע דילוגים, ומשא ומתן שמנהלים שני מנהיגים. פרעה שעומד בראש המעצמה המצרית, ומשה, מנהיג שמינויו וסמכויותיו מוענקות לו ישירות מהא-ל, ושהוטל עליו להוציא את בני ישראל ממצרים.

כיאה למנהיגים, לכל אחד עוזרים. למשה יש את אהרן אחיו, עליו מוטל להיות "הדובר" של משה, כך מייעד הא-ל את אהרן, וכך אנו קוראים: "הוא [=אהרן] יהיה לך לפה ואתה [=משה] תהיה לו לאלוהים". בפרשה אנו קוראים: "ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלוקים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך". מנגד לפרעה יש סוללת יועצים, עוזרים, ואנשי מקצוע שמקיפים אותו מסייעים בידו למלא את תפקידו. כך למשל אנו מוצאים, "ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים". אהרן מחד גיסא, והחכמים, המכשפים וחרטומי מצרים מאידך גיסא, ילוו אותנו לאורך כל ניהול המשא ומתן.

וכאן עולה השאלה – מיהו היועץ האידיאלי? כיצד בכלל בוחרים יועצים, ומה מקומו של היועץ ביחס לממונה עליו?

אחת התכונות הראשונות שממונה יחפש למצוא במי שאמור להיות עוזרו היא "נאמנות". עדות לדרישה זו אנו מוצאים בנושאי התפקיד במלכותו של שלמה המלך. וכך מתאר לנו הכתוב: "וכל השרים והגברים וגם כל בני המלך דויד נתנו יד תחת שלמה מלך". בפירוש ר' שלמה יצחקי, על הפסוק הוא מבקש להבהיר מה כוונת הפסוק "נתנו יד", וכך הוא הסברו: "אמונה תקעו כף לשלמה לעובדו בלבב שלם". כלומר, עבדי שלמה נדרשו להישבע בפניו שבכל תקופת עבודתם עם שלמה המלך הם יפעלו "באמונה" – בנאמנות, ומתוך לב שלם – באמת. המלבי"ם מפרש אחרת, ולדידו הפסוק מבקש לחדד את ההיררכיה המעמדית בין הממונה לבין בעלי התפקיד. לפי הסברו של המלבי"ם, על העוזר לקבל את סמכות הממנה ובלשון המלבי"ם: "להיכנע תחתיו".

בפרשת השבוע הקודמת, כאשר הקב"ה מעדכן את משה שבשליחותו הוא לא יהיה לבד וכי יהיה לו עוזר, והעוזר הוא לא אחר מאשר אחיו הגדול אהרן, כך מתאר לנו הכתוב: "ויחר אף ה' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא, וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בליבו", ובמדרש רבה מוסברת טיבה של אותה שמחה "שמח בגדולת אחיו" ורש"י מסביר: "וראך ושמח בלבו – ולא כשאתה סבור, שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה". כלומר, מעבר לקבלת המרות והסמכות, מעיד הא-ל על אהרן שהוא שמח במינויו של אחיו, שהוא לא קיבל את התפקיד כדי לחתור ולערער את מעמדו של אחיו, או אפילו אהרן לא קיבל את התפקיד, כי אין לסרב למינוי מעין זה, אך בליבו הרגיש החמצה על כך שהוא מתאים יותר לתפקיד.

מקיאוולי בספרו "הנסיך" מונה שלושה סוגי "מוחות" של עוזרים, כאשר קיים מדרך מי הוא העוזר המועדף, וכך הוא כותב: "הראשון מבין בעצמו, השני מבחין במה שאחרים מבינים, והשלישי אינו מבין בעצמו וגם לא באמצעות אחרים; הראשון מצוין ביותר, השני מצוין, השלישי חסר תועלת".

מיקאוולי אינו מסתפק בבחירת עוזר אך ורק על סמך נתונים ויכולת אינטלקטואלית אלא הוא מוסיף מבחן לאורו יש לבחון את העוזר כל העת שהוא נמצא בתפקיד. וכך הוא מוסיף: "כדי שנסיך יוכל להכיר את העוזר, קיים האופן הבא, שלעולם אינו מכזיב: כשאתה רואה את העוזר חושב על עצמו יותר מאשר עליך ומחפש בכל מעשיו את התועלת שיש בהם לעצמו, אדם שבנוי כך לעולם לא יהיה עוזר טוב, לעולם לא תוכל לתת בו אמון… לעולם אסור שיחשוב על עצמו אלא תמיד על הנסיך".

בחירת יועצים ועוזרים היא אומנות מיוחדת, מנהיג נבחן גם בהתאם ליועצים שמקיפים אותו. המבקש להצליח בתפקידו הציבורי צריך לתת דעתו לתכונות עוזריו, לשאיפותיהם, ולאמינותם.

(וארא תשפ"ב)