לשאוף לשלמות – מוסרית

ספר ויקרא עוסק ברובו המכריע בהגבלות. הוא מניח מסד לחיים שמבקשים להבדיל בין הקודש לבין החול, בין הטמא לבין הטהור. בין המותר לבין האסור.

תחילתו במעשה הבאת הקורבן סוגיו וענייניו, הוא ממשיך אל חנוכת המשכן שגם שם אנו פוגשים את מותם הטרגי של שני בני אהרון, בגלל שהגבולות לא היו ברורים, משם למאכלים אסורים ובעלי החיים המותרים באכילה, משם לענייני נגעי האדם והצרעת, ומשם לאיסורי עריות. שורה של נושאים ועניינים שמבקשים להגדיר לנו את כללי המשחק עפ"י התורה.

כך גם בפרשת קדושים הפותחת בקריאה אל עם ישראל 'קדושים תהיו'. המדרש רואה בפרק זה הרחבה או חזרה אל אותן היסודות שהונחו במעמד הר סיני בעשרת הדברות. נוכח מרכזיות הדברים ונחיצותם מצווה משה למסור את עניינם אל כל עם ישראל במעמד מיוחד שבו כל עם ישראל נוכח ושומע. כך מדייק המדרש מלשון הכתוב: "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל כל עדת בני ישראל – מלמד שהפרשה נאמרה בהקהל", זאת עפ"י המדרש "מפני שרוב גופי תורה תלוין בה".

ייחודיותה של פרשה זו משתקפת גם בפרק יט' האוצר בתוכו את אושיותיה של חברה מתוקנת. נורמות בסיסיות שאין הן מגלמות חידוש שהשכל הישר לא היה יכול להגיע אליהן או המשפט הטבעי אינו מסוגל לאמצן, כמו למשל כיבוד הורים, החיוב לדאוג לחלש, מתנות עניים, האיסור על הלנת שכר, להתרחק מהשקר, לא לגנוב, לא לנצל את מצוקת החלש כדי לפגוע בו, לא תקלל חרש, ולפני עור לא תתן מכשול, איסור עשיית עוול במשפט, איסור רכילות, איסור שנאת אחיך, האיסור לא לנקום באחר, כאשר סדרה זו נחתמת בעקרון העל 'ואהבת לרעך כמוך', אותה אמירה שלפי תפיסתו של ר' עקיבא יש בה כדי לבטא את כלל התורה. ולמרות היותן כה מובנות ומתיישבות עם השכל האנושי, יש צורך לנסחן ככללי נורמה.

הרש"ר הירש כותב: המצוות החברתיות שנתחדשו בפרק זה מצוות בעיקר על מידות ותכונות אופי; הן מחנכות ליושר ולנאמנות, לאחווה ולפייסנות, והן משתיתות את חיי החברה על אהבת רע; הרי אלו מידות טובות – שכוח המדינה לא יכפה עליהן, ושופט בשר ודם לא יעניש עליהן; ושליטתן בחברה תלויה רק באופי חבריה".

ממשיך עוד הרש"ר הירש ועומד על ביטויו המיוחד של הדרישה 'קדושים תהיו' ומשמיענו את טיבה באופן הבא: מצווה על הדרגה העליונה המוחלטת של שלמות אנושית מוסרית…ובדין שתיאמר אל כל אחד בפירוש. כל אדם – ללא הבדל מעמד ומין, גיל וגורל – נועד להשיג את הדרגה המוסרית העליונה; אין אדם, שקריאה זו פונה אליו בייחוד. כולנו חייבים להיות קדושים. קדושה – להיות מוכן ומזומן לכל מעשה טוב; ואין אדם מגיע למידה זו, אלא אם כן נפשו חדורה מוסריות צרופה; ונמצא, שהיפוכו של הטוב – הנטייה אל הרע – שוב אין לו מקום בנפשו".

החובה, לתפיסתו של הרש"ר הירש היא מוחלטת, לאדם הישראלי הציווי קדושים תהיו מבקש לבטא את השאיפה אל השלמות המוסרית הקטיגורית. שלמות זו אינה יכולה להצטמצם בכך שאדם יקפיד על קיומם של עניינים שבין אדם לאל – אלא דווקא בעניינים שבין אדם לחבירו, אותה שלמות חברתית שמקפלת בתוכה את הרעיון שכל מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

(אחרי-קדושים תשפ"א)