האופוזיציה של הרב

יש מי שהרב עבורם מחמיר ושמרן יתר על המידה, ויש מי שמתנגדים לו דווקא כי גישתו נראית בעיניהם כ"ליברלית" מדי

לכל רב קהילה יש אופוזיציה. קבוצת אנשים בתוך הקהילה שהם ממתנגדיו – אינם מתחברים לתורתו ואינם סרים למרותו. האופוזיציה של הרב יכולה להיות שקטה ויכולה להיות קולנית, אבל אם אין לרב אופוזיציה בכלל, זה לא מעיד על היותו הרב המושלם, אלא כנראה על כך שאיש בקהילה כנראה לא יודע שהוא קיים. כי כמו באותה בדיחה מפורסמת האומרת שלכל יהודי יש בית כנסת שבו הוא מתפלל ובית כנסת שכף רגלו לא תדרוך בו לעולם, כך יש לכל יהודי רב ממנו הוא לומד תורה, ורב אחר שממנו הוא לא מוכן ללמוד דבר. למען האמת, פגשתי כמה יהודים שיש להם רב מהסוג השני אבל אין להם רב מהסוג הראשון. באומרי "אופוזיציה" אין הכוונה לאלו ש"פחות מתחברים" לרב ולעשייה שלו, לאלו שאינם באים לשיעורים או לא שואלים את הרב שאלות הלכתיות, כאלו יש כנראה בשפע בכל קהילה, אלא לאלו המביעים התנגדות פעילה לעשייה של הרב, ולפעמים אפילו לעצם כהונתו.

לי עצמי הייתה אופוזיציה בקהילה, עוד לפני שממש הייתי רב קהילה, כמה מחבריי הרבנים תיארו באוזניי חוויות דומות. כבר ברגע שנבחר הרב לתפקיד, ובלי קשר לשאלה מי הרב ומה שיחו, הוא צובר לו מן הסתם כמה וכמה מתנגדים ומתנגדות – יש כאלה שהם מחסידיי הרב הקודם שכיהן בתפקיד לפניו, הם מבכים את לכתו של רבם והתנגדותם לרב המחליף לא תמיד קשורה לשאלה מיהו המחליף. ומן העבר השני, ישנה אופוזיציה לרב עוד בטרם נכנס לתפקידו, בקרב אלו המתנגדים לעצם הבחירה ברב וסוברים שאין כלל צורך במינוי רב לקהילה. אותם אנשים, כמוהם יש כמה וכמה בכל קהילה כמעט, מתנגדים לרב מעצם הווייתו, בלי קשר לשאלה מי הוא וכיצד הוא פועל.

חברי אופוזיציה נוספים מצטרפים לקבוצת המתנגדים לאור דמותו של הרב. חלקם לא מרוצים מבית המדרש ממנו הוא מגיע או מתנגדים לרבותיו ולשיטתם המחשבתית וההלכתית. חלקם קראו או שמעו משהו שלא מצא חן בעיניהם וחלקם מאוכזבים כי העדיפו שייבחר רב אחר במקומו. אני זכיתי אפילו לקמצוץ אופוזיציה שנבעה מהייחוס שלי ומהקשרים המשפחתיים הקרובים שלי.

עד כה מנינו את מנגדי הרב שאספתי ואספו רבים מחבריי הרבנים עוד לפני שממש נכנסתי לתפקיד, אך למותר לציין שאת עיקר ההתנגדות שאנו זוכים לה לאורך השנים, "הרווחנו" ביושר, במהלך העשייה וההתנהלות בתפקיד הרב. יש מי שהרב עבורם מחמיר ושמרן יתר על המידה, ויש מי שמתנגדים לו דווקא כי גישתו נראית בעיניהם כ"ליברלית" מדי. שהרב "נשרף" אצלם כי הביע את דעתו הפוליטית מעל בימת בית הכנסת (יש אגב התאמה כמעט מושלמת בין אלו הכועסים על הבעת דעות פוליטיות ובין העובדה שהדעה שהושמעה הפוכה מדעתם…) ויש מי שמתנגדים להשקפותיו או לפעילותו בשלל נושאים אחרים.

לאופוזיציה של הרב מגוון כלים העומדים לרשותה – לאורך שנותיי ברבנות כבר התנסיתי בחברים שיצאו מבית הכנסת בכל פעם שדרשתי, במכתבים כועסים אליי או בעלון המקומי. בביקורת נוקבת ואפילו במעין "חרם".

בתחילת הדרך, כשעוד נסערתי ודאגתי מאד מעצם קיומה של אותה אופוזיציה, פניתי לסבא של רעייתי, פרופ' מיכאל רוזנק ז"ל, שהיה אחד האנשים החכמים ביותר שזכיתי להכיר, ושיראתו קודמת לחכמתו, וביקשתי את עצתו כיצד לנהוג. הוא האזין לי רוב קשב ולאחר מכן אמר – "חלק מההתנגדויות ייעלמו עם הזמן, ועל חלק מהמחלוקות ניתן יהיה לגשר בקשר אנושי פשוט וחם. אבל חלק לא ייעלמו. בכל מקרה, לעולם אל תנסה למצוא חן בעיני מתנגדיך או לרצות אותם. זה יגרום לך הרבה נזק ולא יועיל כלל". חלפו מאז מעל עשר שנים וקשה לי לתאר עד כמה הוא צדק.

ממרום 12 שנות ניסיוני ברבנות קהילה וממבט ימינה ושמאלה על קהילות אחרות, למדתי להודות מעומק הלב על אותה האופוזיציה ועל מתנגדיי היקרים, שחלקם הפכו עם השנים לחברים נאמנים וחלקו נותרו מן העבר השני של המתרס. "אין סכין מתחדדת אלא בירך חברתה" אומר המדרש, ואת מאמר חז"ל "הוי מתאבק בעפר רגליהם" פירש ר' חיים מוולוז'ין כ"התאבקות מלחמה" וכמאבק של תורה. דיקטטורה מכל סוג היא רעה חולה וסכנה גדולה. האופוזיציה היקרה שלי, מצילה אותי מהרבה בורות ותהומות.

(בשלח תשפ"ב)