הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
חיים של שירה חדשה אינם דורכים במקום, אלא חוקרים ומתבוננים בכל עת מחדש על המעגלים השונים ומאפשרים מבט משתנה על הסובב אותנו
הרבה דברים מבקשת שירה בתנ"ך לעשות. בראש ובראשונה, היא מבקשת לקשור בין האירועים שהתרחשו בעולם ובין ריבונו של עולם. בלי השירה, אפשר לחשוב כי מדובר במקרה, בניצחון מעשה אדם, בצירוף אירועים סטטיסטי, וכמובן שבעולם רליגיוזי ניתן לתלות את הדברים באלוהים אחרים. ככל שהעולם נעשה יותר מטריאליסטי ויותר חילוני – כך הצורך בשירה גדול יותר, שכן היא מהווה את ההכרזה הגדולה: "אשירה לה' (!) כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים". בכך שאנו מזכירים שם שמיים על ההישג הגדול אנו קושרים אותו שוב למקורו, ומבטאים בכך את האמונה העמוקה בריבונו של עולם ומנהל תהליכיו.
מעבר להכתרת הקב"ה על המאורע, גם סיפור המעשה מופיע בשירה. אנו מודעים היום יותר ויותר לכך שהיסטוריה היא גם אוסף של נרטיבים, ואת הסיפור עצמו ניתן לספר בצורות שונות. לא זו בלבד, אלא שהסיפור מגויס לצרכים מסוימים. על כן, מספר הסיפור מציף צדדים שונים ומגוונים בסיפור שמשרתים את מטרתו, ואילו היבטים שסותרים את מה שהוא מבקש לומר מושתקים או מעומעמים. כדי ללמוד כיצד לשים לב לתופעה זו כדאי לקרוא את סיפור טביעת המצרים בים סוף כפי שהוא סופר בפרשה בצד הסיפור כפי שהוא מסופר בשירה. מיד יתגלה כי יש לשירה מגמה מבורכת, והיא מדגישה את הטעון הדגשה ומתעלמת ממה שאין לו משמעות מבחינת המטרה.
השירה גם פונה בדרך כלל לצדדים נוספים. היא אינה עוסקת רק בעובדות אלא גם בתחושות, לא רק בכוחות הפועלים כי אם בעולם של דימויים ותמונות. השירה גם מדובבת לעתים את הגיבורים: "אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי, אריק חרבי תורישמו ידי". ולא רק אל העבר היא מביטה, כי אם גם אל הווה ("שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת"), ועוד יותר מכך – אל העתיד: "מקדש – ה' כוננו ידיך", ואירועי העתיד יונקים מתוך ההתבוננות המיוחדת על המציאות.
מודעות למאפיינים המגוונים המצויים בשירה משפיעה גם על ההתייחסות שלנו היום לכל מה שסובב אותנו. אף אנו מונעים על ידה לקשור בתודעתנו קשר מתחדש בכל עת בין הקב"ה ובין המציאות, ולראות במהלך שאנו חיים בתוכו את הופעת הקב"ה בדרכים שונות; גם אנו קרואים להבין כי הרבה מאוד תלוי בנו – בצורה שבה אנחנו מספרים את סיפור חיינו במעגלים השונים: הפרטיים, המשפחתיים, התנועתיים, הלאומיים וכדו'; גם בפנינו נפתחת האפשרות "לצבוע" את הדברים לא רק בכללים ובחוקים, כי אם גם בתחושות, בדיבוב הגיבורים, ולא פחות מכך – בפניה אל העתיד מתוך מה שמתחולל בהווה. חיים של שירה חדשה אינם דורכים במקום, אלא חוקרים ומתבוננים בכל עת מחדש על המעגלים השונים, ואינם מתאבנים או קופאים, כי אם תוססים ומאפשרים מבט משתנה על כל הסובב אותנו. משירת הים עולה אפוא שירה רחבה בהרבה העוטפת את החיים כולם, ומאפשרת שירה חדשה.
(בשלח תשפ"ב)
