את חברך- תאהב. את הזקן- תהדר

כמה ענווה נדרשת כדי להכפיף את עצמך להאזין לקולות של אלו, שראו כבר כל כך הרבה במהלך חייהם

שני פעלים ושני סוגי מערכות יחסים שהם ערכי היסוד שלנו מופיעים בפרשת השבוע- וְאָהַבְתָּ- וְהָדַרְתָּ.

כלפי החבר והרע- ההנחיה היא- וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.

כלפי הזקן ההנחיה היא- וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן.

מערכת יחסים חברתית בין אנשים, הרוצים לחיות בחברה ערכית ומוסרית שיש בה נתינה וערבות הדדית, רגישות חברתית ושותפות, צריכה להיות מבוססת על אהבה. אהבת אדם, אהבה לרעך כמוך. בלי אהבה עלולה להיווצר חברת אנשים המורכבת מאוסף פרטים אינטרסנטיים, שכל אחד חי את חייו, דואג לעצמו, מבלי מכנה משותף, יעד וחזון שמגדירים אותם ומחברים אותם האחד לשני.

לעומת זאת, להגדרת מערכת היחסים הרצויה והראויה עם הזקנים, התורה משתמשת במילה אחרת- הדר- 'וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן'. מבלי להיכנס להגדרות ההלכתיות והמעשיות של תרגום המילה 'וְהָדַרְתָּ' לשפת המעשה, הרי שעצם המילה הזו נוסכת הוד מיוחד והדר מרומם.

את חברך- תאהב. את הזקן- תהדר.

לצערנו, העולם המודרני לא ממש יודע לנצל את חכמת החיים, הבשלות, ניסיון החיים, והפיקחות של דור המבוגרים, של הגיל השלישי. העולם שייך לצעירים חסרי מנוח, הבונים עולמות ומחריבים אותם, ובטוחים כדרכם של צעירים שהם המציאו את הגלגל ושהם יעשו את האקזיט הבא.

והזקנים- ממרום מושבם- מביטים, ומהרהרים כיצד בסופו של דבר מה שהיה הוא שיהיה, שאין כל חדש תחת השמש, שהנה שוב חכמת הזקן בשאון החיים המודרניים אובדת, ולא נצרכת.

זקן = זה קנה חכמה. אלא שלדור האינסטנט והטיקטוק, לא תמיד יש סבלנות וכוח לתהליכים מורכבים וארוכי טווח. הוא רוצה את הכול כאן ועכשיו, גם את חכמת החיים. חכמת הזקן נראית לו איטית מדי, מיושנת, ארכאית ולא רלוונטית.

כמה הוד והדר יש ב"והדרת פני זקן". כמה כבוד ואצילות יש ב"מפני שיבה תקום". כמה ענווה נדרשת כדי להכפיף את עצמך להאזין לקולות של אלו, שראו כבר כל כך הרבה במהלך חייהם, שאת מה שאתה עוד לא למדת הם כבר שכחו, ושאת מה שהם למדו על בשרם- לא ילמדו בשום אוניברסיטה.

במוצאי השבועיים המטלטלים הללו של ימי השואה, הזיכרון והעצמאות, ובעיצומם של הימים הסוערים העוברים על החברה הישראלית, יש חשיבות קיומית ממש לנסות ולממש בחיינו את שני הפעלים הללו- וְאָהַבְתָּ- וְהָדַרְתָּ.

חברת אנשים חפצת חיים והמשכיות – כדאי לה לעצור מדי פעם לרגע את מירוץ החיים ושאונם, ולהקשיב לקול ההדר של הזקנים- כי 'בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה'.

(אחרי-קדושים תשפ"ג)