החיים ללא חוקים

הטבע האמיתי של בני האדם עדיין לא מתוקן, והיצרים הפראיים עדיין רוחשים מתחת לפני השטח

בתשיעי לספטמבר 1919, הכריזה המשטרה בבוסטון על שביתה. בעקבות שינויים ארגוניים סירבו השוטרים להמשיך במילוי תפקידם, ובאותו תאריך 72% מהם לא הגיעו לעבודה. התוצאה הייתה – אנרכיה מוחלטת. בשני הלילות הבאים הפשע השתולל ברחובות ללא מעצורים. אנשים השליכו אבנים על מכוניות, הפכו פחי אשפה, ניפצו חלונות ראווה, פרצו לחנויות ובתי עסק ובזזו את כל תכולתם. מהמרים פתחו שולחנות ברחובה של עיר. ארנקיהם של נשים נחטפו. חילופי אש נפתחו בין הפורעים לבין המאבטחים של בתי העסק. תשעה אנשים נהרגו במהומות, ונזק רב נגרם לרכוש, עד שהושגו לבסוף הבנות עם המשטרה והסדר הושב על כנו.

האירוע הזה ממחיש אמת עגומה על טבע האדם: לא כולנו אנשים טובים ונחמדים כפי שנוח לנו לחשוב. כיום נשמעים קולות רבים שקוראים לחופש, למימוש עצמי, לביטוי הטבע האמיתי ולשחרור מכל סוג של "הבניה חברתית". עצם המושג "הבניה חברתית" משמש כדי לטעון שתופעות חברתיות מסוימות אינן אלא סוג של מערכת שליטה ודיכוי, שמפעילים גורמים בעלי כוח בחברה, ומן הראוי להשתחרר מהן. ומה האלטרנטיבה? כנראה לחזור ל"מצב טבעי" כלשהו, שמשום מה מניחים שהוא אידיאלי ואוטופי, ובו כולם חיים בשוויון, בחופש ובאושר. הרי האנשים הם בסך הכל טובים, לא? אז בשביל מה צריך את כל השלטון והחוקים והמשטרה והענישה? הם רק מפריעים ומנציחים את הדיכוי. תנו לכולם חופש ותראו איזה יופי יהיה פה.

אלא שהאירועים בבוסטון ממחישים היטב את דברי חז"ל, שאלמלא מוראה של מלכות – איש את רעהו חיים בלעו. הטבע האמיתי של בני האדם עדיין לא מתוקן, והיצרים הפראיים עדיין רוחשים מתחת לפני השטח – וכאשר נעלם החשש מפני החוק והעונש, נעלמים גם המחסומים התרבותיים, כמו באותו סיפור על החתול המאולף שחשף את טבעו האמיתי ברגע שראה עכבר.

כל עוד נפש האדם לא תהיה מתוקנת, אין מנוס בשימוש בכוח, באכיפה ובכפייה, על מנת לשמור על חברה תקינה ומתפקדת. החופש אינו אידיאל עליון, ויש להציב לו גבולות. יש אמרה לפיה הגיהינום הוא מקום בו אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה – הבעיה היא שיש שם גם טיפוסים יותר חזקים ממך, שיכולים לעשות לך מה שהם רוצים. לא זו השאיפה שלנו.

(יתרו תשפ"ב)