תורת הצמצוּם

אבות א י"ז

"שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר: כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה; וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה; וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים, מֵבִיא חֵטְא".

את משנתנו חותמת אמירה שלישית אודות הדיבור, החושפת הדרגתיות בין חלקיה: מציון מעלת השתיקה, לשרטוט יחס ראוי בין דיבור ומעשה ועד להרחקה מדיבור מופרז.

יחסי דיבור ושתיקה הם יסוד בעבודה הטיפולית (טיפול נפשי). ההכשרה המקצועית נעה מגישות המצדדות בשתיקה ממושכת ועד כאלה בהן המטפל פעיל ומדבר. כולן, עם זאת, כוללות הקשבה אמפטית לשתיקתו ולמילותיו של הנועץ/המטופל.

דברי רבן שמעון בן גמליאל, מהדהדים עבורי מודל חשיבתי-טיפולי מרתק, שפיתח פרופ' מרדכי רוטנברג, סוציולוג ופסיכולוג ישראלי, המבוסס על תורת הצמצום שהגה האר"י ז"ל. על פי תורת האר"י, על מנת לפנות מקום לבריאת האדם והעולם, צמצם הבורא את אינסופיותו. בעשותו כן, יצר חלל פנוי ומסר בידי האנושות כוח ואחריות לקבוע את גורלה ואף להשפיע על הא-לוהות. כך, למן בריאתו, מתקיים האדם במערכת יחסים דו סטרית ודינאמית עם יוצרו, הכוללת תנועה בין צמצום והתפשטות.

את עקרון הצמצום משליך פרופסור רוטנברג, על מערכות היחסים האנושיות, שם ימצא את ביטויו במישור הבין-אישי: בין הורה לילדיו, בין בני זוג ובין חברים, ובמישור התוך-אישי: בין חלקים שונים של האדם, בין תקופות שונות בחייו או בין נטיות אישיותיות שונות. לשיטתו, אין משמעות הצמצום ויתור או ביטול ואובדן העצמיות, כי אם פינוי מקום להתפשטותו/ הנכחתו של הזולת והזמנתו לדיאלוג, מתוך אמון וקריאה סקרנית ואותנטית לשיח ולשיתוף פעולה.

תהליך טיפולי המבוסס על רעיון הצמצום מתבסס על נוכחות מילולית משתנה של המטפל (שותק ומדבר לחילופין) בעשותו כן, ובסיוע כלים נוספים, הוא/היא מזמין/ה את המטופל לחוות תהליך מקביל של דיבור ושתיקה ולפתח קשב חיצוני ופנימי שיאפשר לו לגלות בעצמו ואודות עצמו, תובנות וכוחות.

רבן שמעון בן גמליאל עסק בדיבור ונקטל, לא עלינו, בעריפת ראש (מעשרת הרוגי המלכות). דברי ההספד המצמררים שזעק אודותיו רבי ישמעאל בן אלישע, טרם נהרג גם הוא, ביטאו את מימוש תורתו: "פה קדוש, פה נאמן… פה שמוציא… מרגליות, מי הטמינך בעפר, ומי מילא לשונך עפר ואפר" (אבות דרבי נתן, ל"ח, ג').

לתגובות: naomieini1@gmail.com

(יתרו תשפ"ב)