עיכובים ומניעות

היום עלי לקחת אחריות על עצמי והיום ממש, לפעול ככל יכולתי לתיקון העולם

אבות א משנה י"ד

"הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי".

קורס שיווק אליו נחשפתי לאחרונה, כולל בתוכו פרק מסקרן במיוחד: "התנגדויות".

פרק זה עוסק באופן מקיף ומקצועי בחמישה תירוצים/ עיכובים שכיחים בהם מחזיקים אנשים, בעמדם לפני צעד המחייב קבלת החלטה ושינוי: "אין לי זמן", "אין לי כסף", "אין לי סמכות", "אין לי אמון" (במשווק המוצר, במוצר עצמו), ו"זה לא העיתוי המתאים".

להתנגדויות אלה, כך מסבירים מנחי הקורס, נלווים גם מחסומים רגשיים אישיים, שמציב אדם לעצמו, בהטילו ביקורת וספק בסיכויי הצלחתו. "אינני כמו כולם. גם אם לו/לה זה הצליח, עבורי זה לא יעבוד". התנגדויות, נאמר שם, מתעוררות דווקא אל מול מטלה/אתגר הנתפשים רלבנטיים ומושכים עבור המתלבט, והן ביטוי התנהגותי טבעי לעוררות ולאי השקט הנפשי המתעוררים, אל מול האפשרויות החדשות המוצבות בפניו.

באותו עניין, מחקרים רבים בתחום קבלת ההחלטות, מעידים על סלידת המין האנושי משינויים וחששם מהפרת האיזון הרגשי ומחוסר הודאות הכרוך בעזיבת המוכָּר. לפיכך, ברירת המחדל של רובנו, בצמתי החלטות מגוונים, תהיה על פי רוב, להשאיר את הדברים כמו שהם.

שימוש תועלתני במידע הסוציולוגי-ההתנהגותי המתואר בנוגע לקושי לבצע שינוי, נעשה ע"י אנשי שיווק ומכירות. לא פעם נגבה מאתנו תשלום על שירות כזה או אחר אותו אנו צורכים, כשאנו "רק" נדרשים להרים טלפון או לשלוח דוא"ל על מנת לבטלו. פעולה קטנה זו, אותה נתעצל/נחשוש לבצע או, לחילופין, לא נבחר לעשות – משלשלת לכיסם ממון רב.

"וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי". מילותיו של הלל מייצרות חוויית דחיפוּת והיעדר הזדמנות שניה וחוזרת. דוגמת "הכה בברזל בעודו חם". אף שהחיפזון אינו תמיד טוב – יש להבין את משמעות הזמן החולף ואת מחויבותנו למימוש חיינו/תפקידנו בעולם, כאן ועכשיו.

כאשר נמנע מלפעול, מה תועיל הדחיה? יש לשאול. האם היא צעד בעל בסיס הגיוני או שמא ישנו כאן ניסיון לחמוק מהתמודדות ישירה עם אתגר ולטאטא את אי הנחת הרגשית "מתחת לשטיח", מבלי לספק מחויבות לפתרון?

היום הוא היום, לדעת הלל. וכל יום הוא היום. היום עלי לקחת אחריות על עצמי והיום ממש, לפעול ככל יכולתי לתיקון העולם.

לתגובות: naomieini1@gmail.com

(וישב תשפ"ב)