אנחנו לא באמת צריכים רב ראשי ציוני

החשיבה המגזרית המנוונת, הפועלת למנות לכל משרה את "אנשי שלומנו" היא אם כל חטאת והיא שהביאתנו אל המקום הרע שבו אנו מצויים כיום

בחודשים הקרובים יסער מן הסתם העולם הרבני בישראל סביב הבחירות המתקרבות לרבנות הראשית לישראל. בחירות שנדחו זה מכבר בהליך מיותר ומושחת ע"י כמה פוליטיקאים חרדים. התקשורת מספרת כי נעשים מאמצים כבירים להביא לבחירתו של "רב ראשי ציוני". פוליטיקאים, עסקנים ואף רבנים ודיינים חשובים בוחשים בקלחת ופועלים למינויו של רב מרבני הציונות הדתית למשרה הרמה. אם תצלח דרכם, כך הם סבורים, "משהו חדש יתחיל" במסדרונות הרבנות הראשית. כמה מרבני הציונות הדתית כבר הכריזו על מועמדותם וייתכן שיצטרפו עליהם נוספים. וכאן הבן שואל – כיצד נמדוד האם הרב "ציוני"? במה צריכה לבוא "ציוניותו" לידי ביטוי? ובכלל, מדוע כדאי שייבחר רב ראשי ציוני?

אם לשפוט על פי הלבוש – הרי שחלק מן המועמדים הציוניים, מתהדרים בלבוש חרדי למהדרין. אם לשפוט על פי שירות בצבא, הרי שישנם מועמדים חרדים ששירתו בסדיר ובמילואים. בבחירות הקודמות לרבנות הראשית התמודדו זה מול זה מועמד "ציוני" שלא שירת בצבא, ומועמד "חרדי" שהוא רס"ן במילואים. אם לשפוט על פי הישיבות בהן למד, הרי שאין הכרח כי הרב יהיה נאמן לקו שבו התחנך בימי עלומיו. כך למשל, הרב יונה מצגר למד בישיבת בני עקיבא ובישיבת הסדר ואף שירת בצבא כטנקיסט וכקצין, ועם זאת, אין הוא נחשב ל"רב ראשי ציוני". עם זאת, הבעיה העיקרית אינה ההגדרה אלא עצם הדרישה לרבנות ראשית "ציונית".

קיימות בעיות דחופות וחמורות במערך שירותיה של הרבנות הראשית. מערך הכשרות חולה ומסואב, רבנים מתמנים מבלי להתחשב בהתאמתם לקהילה אלא על פי השתייכותם לזרם ה"נכון", מערך רישום הנישואין מסורבל ומנוכר ועל כולנה – מצבם העגום של בתי הדין. ענייני גיור ומעמד אישי, סירוב גט ועיגון אינם באים על פתרונם, הסבל רב ושם שמים מתחלל. משימות אלו ואחרות מונחות לפתחו של הרב הראשי שייבחר וכולן זקוקות לפתרון אמיץ ואחראי. אף לא אחת מן הבעיות הללו קשורה באופן ישיר ל"ציונות". כך למשל, סבורני כי כדאי שהרב הראשי ינהיג מדיניות מחמירה ותקיפה כנגד סרבנות גט, יזרז את ההליכים וינהיג שימוש בכלים למניעת עיגון כדוגמת הסכמי קדם נישואין. למדיניות שכזו קיימים תומכים ומתנגדים הן בציונות הדתית והן מחוצה לה. באופן דומה, סוגיית גיורם של אזרחים ישראלים רבים שאינם יהודים ע"פ ההלכה שנויה במחלוקת הן בציבור החרדי והן בתוככי הציונות הדתית. קיצורו של דבר – "ציוניותו" של הרב אינה העניין, עיקר הדיון צריך לעסוק בעמדתו של הרב בנושאים הדחופים שעל סדר היום.

איני יודע מי המועמד הראוי למשרת הרב הראשי, אך ברור לי ששיוכו המגזרי הוא שאלה שולית. החשיבה המגזרית המנוונת, הפועלת למנות לכל משרה את "אנשי שלומנו" היא אם כל חטאת והיא שהביאתנו אל המקום הרע שבו אנו מצויים כיום. יתכבדו נא הרבנים הטוענים לכתר ויציגו את משנתם ותכניותיהם בנושאים שעל סדר היום ואת עשייתם עד כה כרבנים וכדיינים. יציירו נא בפנינו כיצד ייראו בתי הדין שתחת מרותם, באיזה אופן יבחרו רבנים מקומיים ומהי עמדתם ההלכתית בנוגע לגר שאינו מקפיד במצוות. שאלה נוספת, שאין להמעיט בחשיבותה, היא כיצד מתכוון הרב להתייחס לאלו שדעתם שונה מדעתו. האם רב "חרדי" מתכוון להדיר כל מי שדם ציוני בעורקיו? האם רב "ציוני" רואה את עיקר משימתו ב"השתלטות" של אנשיו על הרבנות, או שמא עידן חדש לפנינו, בו מוכנים הנצים להכיר בכך ש"אלו ואלו דברי א-לוהים חיים". לאחר שייפרסו את משנתם, יוכל הציבור, מקטון ועד גדול, לבחון מיהו המועמד הראוי בעיניו, מבלי לצמצם את הדיון לשיח מגזרי דל ומגוחך.

על אף היותי ציוני, אינני מייחל לרב ראשי ציוני ואינני פוסל רב ראשי חרדי. אני מייחל לרבנות קשובה ורלבנטית, אמיצה ומכילה. רבנות המרבה תורה מתוך אהבה אחווה שלום ורעות. צבע הכיפה ממש לא משנה לי.

ועוד דבר, אם כבר בוחרים רב ראשי לישראל. אין צורך בשניים – מספיק אחד.

(עקב תשפ"ג)