מה באמת רב צריך לדעת?

המחשבה כי מי שבקי ברזי הגמרא וההלכה יש בידו מפתחות לכל קושי ולכל בעיה, היא הרסנית

רב צריך לדעת תורה. בכדי לעסוק ברבנות קהילה נדרש הרב לידע תורני נרחב – עליו לשלוט היטב בדברי התורה והמפרשים בכדי שיוכל לדרוש וללמד לציבור דברים של טעם. עליו לדעת בטיב גיטין וקידושין כדי שיוכל לערוך את חופותיהם של בני ובנות קהילתו ועליו להיות בקי בהלכה לגווניה ולתחומיה השונים.

אף שרב קהילה עשוי להידרש לשאלות הלכתיות בכל מקצועות התורה, ישנם תחומים שהשאלות בהם נפוצות יותר – כשרות, שבת ונידה, הם כנראה התחומים ההלכתיים המרכזיים בחיי האדם היהודי המודרני וממילא נשאלות בהם שאלות רבות והרב נדרש להכיר נושאים אלו על בורים. אך דומני כי מניסיוני הרבני עולה כי התחום ההלכתי הנשאל ביותר הוא דווקא הלכות אבלות. דבר זה נובע כנראה משילובם של שני גורמים – האחד הוא העובדה שיהודים ויהודיות רבים, גם בקרב אלו שאינם שומרי מצוות או "דתיים", מקפידים על דיני ומנהגי האבלות בעת שנפטר עליהם אחד מקרוביהם. השני הוא העובדה שבניגוד להלכות כשרות, שבת ונידה, את הלכות אבלות אין איש לומד "על הסדר" – לא בבית, לא בבית הספר, לא בשיעורים קבועים בקהילה וגם לא בחברותא. לדיני אבלות נדרשים בני אדם בדרך כלל רק כאשר הם נזקקים להם למעשה. ריבוי השואלים, הבורות הכללית בנושאים אלו, בצירוף הרצון הטבעי והמובן לכבד את הנפטר בהקפדה על דיני האבלות, הופכים את התחום ההלכתי הזה לנשאל ביותר וממילא נדרשת מרבני הקהילות בקיאות רבה בדינים ובמנהגים אלו.

רוב מניין ובניין של תכניות הכשרת הרבנים ישראל, בישיבות ובכוללים השונים, עוסקות בהכשרת התלמידים בנושאים הלכתיים אלו לקראת בחינות ההסמכה של הרבנות. אך לאחר 12 שנים שאני מכהן ברבנות קהילה, ניתן לומר בבירור שלא די בכך. רבני קהילות נדרשים לעסוק פעמים רבות בנושאים נוספים. בני ובנות קהילתם פונים אליהם בשלל נושאים מלבד הסוגיות ההלכתיות שפירטנו לעיל, ולא פעם מוצאים רבנים את עצמם עוסקים בנושאים שאין להם שום ידע והכשרה משמעותית בהם.

בשנותיי כרב קהילה נדרשתי לתחומים חברתיים ואישיים רבים – אלימות במשפחה, פגיעות מיניות, סכסוכי שכנים, קונפליקטים משפחתיים ועוד מגוון עצום של נושאים. מחבריי הרבנים ידוע לי יפה כי איני יחיד ומיוחד בזה. ברגעי צרה ומצוקה פונים רבים אל הרב – אם בשאלה הלכתית, אם בבקשת עזרה וסיוע, ואם בכמיהה לתמיכה וחיזוק רוחניים. פעמים רבות, גם לאחר שנכנסים לתמונה אנשי המקצוע שהוכשרו לכך, ממשיך הרב ללוות את הסיפור כמעגל תמיכה משני. מציאות זו דורשת מהרב ידע מגוון שיאפשר לו ללוות ולסייע לבני קהילתו, ולא די בידע ההלכתי שרכש בלימודיו הישיבתיים.

כרב נקראתי עשרות פעמים לרגעי יציאת הנשמה של בני קהילתי. לרגעים הסמוכים לפטירתו של אדם יש אמנם צדדים הלכתיים בדיני כבוד המת, קבורה, אנינות, קריעה ואבלות, אך יש להם גם היבטים נוספים הנוגעים לחשיבות הפרידה, העיבוד, החוויה המשפחתית ועוד. רב שכל ידיעותיו והכשרתו מסתכמות בתחום ההלכתי יוכל ללמד את האבלים הטריים את הדינים החשובים אך עלול להחמיץ את האתגרים הרגשיים והאנושיים העומדים לפתחו באותם רגעים.

בתכניות הכשרת הרבנים בזרמים הלא אורתודוקסים רוכשים הסטודנטים הכשרה והשכלה רחבה בנושאים קהילתיים נוספים – גישור ויישוב סכסוכים, הנחיית קבוצות, תורת הנאום, מצוקות והפרעות נפשיות, פגיעות מיניות, אלימות במשפחה, ועוד שלל נושאים חברתיים, אישיים וקהילתיים. דומני שראוי ורצוי כי נלמד מהם למעט בדבר האחריות לקהילה וחשיבות ההכשרה המקצועית לרבנים בתחומים אלו.

אף שאמרו חז"ל על התורה כי "הפוך בה והפוך בה כי כולה בה", הניסיון מלמד כי בתחומים רבים לא די בעיסוק בצדדים ההלכתיים והתורניים ונדרשת רכישה של ידע חיצוני. המחשבה כי מי שבקי ברזי הגמרא וההלכה יש בידו מפתחות לכל קושי ולכל בעיה, היא מחשבה הרסנית ומזיקה. אם רוצים אנו בהנהגה רבנית טובה ומיטיבה, רלבנטית ואקטואלית, מקצועית ומוסרית, נדרשים תלמידי החכמים החפצים לעסוק ברבנות, להקדיש מזמנם לא רק להוויות אביי ורבא, אלא גם לחכמתם של החוקרים ואנשי המקצוע בתחומים הפסיכוסוציאליים. רק לימוד מעמיק שכזה, שמרחיב את תחומי הלימוד של הרב אל מעבר לגמרא ולהלכה גרידא, כנהוג בבתי המדרש לרבנים בזרמים הלא אורתודוקסיים, יציל את מקצוע הרבנות מחובבנות הרסנית ויהפוך את מקצוע הרבנות לרציני וראוי לשמו.

(לך לך תשפ"ב)