עולם האמת

לצד מערכות יחסים של שקר וסילוף, תתכן גישה של גילוי לב וכנות

אבות א', י"ח

"רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַדִּין, וְעַל הָאֱמֶת, וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, טז): אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם".

דין, אמת ושלום מיוחסים לעולם זה שלנו. ותמהני, האם מידותיו אלה, של בורא העולם, אפשריות למימוש בעולם ההפוך בו אנו חיים, עולם בו הצדק אינו ערך עליון והוא זירה רוחשת של Fake news, סכסוך והסלמה?

סיומת המשנה הלקוחה מספר זכריה, בלשון עתיד נאמרת ומעידה בהקשר זה, כי העולם רחוק מהשגתה.

קשה להניח כי רבן שמעון בן גמליאל לא הכיר את האדם ואת מציאות החיים. יותר מזה, חייו הפרטיים ומערכת היחסים שקיים עם חכמי הסנהדרין היו רוויים במאבקים (ישנם מקורות המציינים שהייתה אף חבִירה להדיחו מתפקידו). לפיכך, אציע לקרוא את דבריו מחדש, לא כמתארים את המציאות, אלא כפורשים בפנינו את האפשרויות הגלומות בה והמצפות לתיקונן: לצד גבול נוקשה, מונחת לפתחינו אפשרות למעשה של שפע ורוך. לצד מערכות יחסים של שקר וסילוף, תתכן גישה של גילוי לב וכנות (גם אם יש לה מחיר), לצד לוחמנות ותוקפנות הרסנית, תתאים לעיתים דווקא עמדה של איפוק, סובלנות והכלה.

"אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם" – את מידת האמת, המשפט והשלום קבלנו מא-ל עליון, בצירוף של משימה: למצוא, לגלות ולחשוף מידות אלה גם בשערי העיר – בתוך אירועי המציאות היומיומית, המטעה והמאתגרת. בתוך כל אחד מאתנו קיים שופט – מעין חוש או מצפן שאין לנו רשות להתעלם ממסריו וקריאתו.

אמירה יפיפייה אודות האמת מצאתי בהקדמה לספר הזיכרונות "ציוני דרך" של הרב שלמה ריסקין, לשעבר רב העיר אפרת וממייסדי רשת אור תורה סטון: "יש סיפורים שקרו באמת אבל אינם אמיתיים ויש סיפורים אמיתיים שלא קרו באמת. יש סיפורים שקרו באמת אבל אינם אמיתיים… כי הם לא טבעו בנו שום חותם…". "הסיפורים בספר הזה", הוא מעיד, "הם, אם כן, אמיתיים: הם קרו, לאו דווקא בדיוק כמסופר, אבל הם אמיתיים באופן שהמספר זוכר אותם".

אמת, אומר לנו הרב ריסקין, אינה בהכרח מציאות. אך לא אחת היא מבטאת את הפוטנציאל שלה, את מה שניתן וראוי לחלץ ממנה, על מנת להקשיב, לאמץ, לנוע ולהשתפר.

לתגובות: naomieini1@gmail.com